הפייטן אומר "בזכות אהרון רון ירון עמך" מה ענינו המיוחד של אהרון הכהן מעלה הנשמות האוהב הגדול שמכפר ומשמח את ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' סיון תשפ"ה
א. במדבר ח' – וידבר ד' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ד' את משה.
ב. במדבר י' - ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ד' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ד' רבבות אלפי ישראל. יומא כא. - האמר רבי לוי דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון אינו מן המדה. שבת לב. - תניא רבי ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים עמי הארצות מתים, על שקורין לארון הקודש ארנא ועל שקורין לבית הכנסת בית עם. רש"י - בית עם - לשון ביזוי, שמתקבצין בו הכל. ולארון הקדש ארנא - ואין קורין אותו ארון הקדש.
ג. אורות ישראל ח' ג' - הקריאה לארון הקדש ארנא ולבית הכנסת בית עם, מורה על ההכרה בענינם רק מצד הערך השמושי ולא מצד הערך הסגולי. ויחס זה הוא המאבד מן הלב את כל היסוד העקרי של חמדת התורה, ומוריד את עמי הארץ עד הדיוטא התחתונה שלהם.
ד. במדבר יב' - ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו.. ויצעק משה אל ד' לאמר א-ל נא רפא נא לה. בכור שור - "נא" ראשון לשון בקשה, והשני לשון עתה.
ה. תפילת ראש השנה – שמחה לארצך, ששון לעירך, וצמיחת קרן לדוד עבדך, ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו. אבודרהם סדר תפלת ראש השנה - ע"ש דכתיב בתריה (תה' קלב) ערכתי נר למשיחי.
ו. תהלים קלב' - שיר המעלות זכור ד' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי. אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב.. קומה ד' למנוחתך אתה וארון עזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך.. כי בחר ה' בציון אוה למושב לו.. וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו. רד"ק - ערכתי נר למשיחי, כמו שאמר (מ"א יא): למען היות ניר לדוד עבדי, כי המלך כמו הנר מאיר לעם.
ז. פיוט להושענא רבה – בזכות אהרון רון ירון עמך באמרם הושענא. זכריה ב' - רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. יונתן - בועי וחדי כנשתא דציון. זכריה ד' - ראיתי והנה מנורת זהב. ויקרא ט' - וירא כל העם וירנו. נדה ל: - ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך.
ח. אבות א' יב' - הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. משלי כ' - נר ד' נשמת אדם. אורות הקודש ג' עבודת הקודש יא' - את הצמאון הא-להי, הבוער וסוער בשלהבת עזו בלב, אסור לכבות. אם כל המכבה גחלת מעל המזבח הגשמי, עובר הוא בלאו של אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, קל וחומר המכבה גחלת רוחנית עליונה מעל גבי המזבח הרוחני, המלא חיי קודש, הלב הישראלי. אמנם צריכים תמיד להוסיף אש מן ההדיוט, בשכל טוב, בחכמה ובבינה, באור תורה ונר מצוה, כדי שתהא השלהבת עולה ומתרוממת, עולה ומוסיפה כח וגבורה, בכל הדרגות של החיים, מרום רקיעא עד ארעית תהומא.
ט. תהלים קיט' - נר לרגלי דברך. משלי ו' - כי נר מצוה ותורה אור. פסחים ב. - אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר.
י. אורות התחיה יז' - מתוך האמונה והאהבה מתאצלים כל האורות הרוחניים שבעולם, המאירים את כל דרכי החיים וההויה.. התרבות הזמנית, כפי מה שהיא מתבססת עתה בעולם, בנויה היא כולה על הכפירה ועל השנאה, שהן שוללי החיים העצמיים, ואי אפשר להתגבר על מחלה זו, כי אם לגלות את אוצרות הטוב המונחים בבית גנזיהן של האמונה והאהבה, וזאת היא מטרת גלוי סתרי תורה. התורה היא האהבה, והמצוות – האמונה, והן הנן גם כן הצנורות, שעל ידם שפע האמונה והאהבה שופע והולך תמיד, וכל התרבות הרוחנית והחמרית של ישראל, בהתעוררות חייו הלאומיים, צריך שתתרכז כולה סביב המרכז הכפול המאוחד הזה, שתים שהן ארבע: התורה והמצוה, האמונה והאהבה.. התרבותיים הרשעים, חסרי האמונה והאהבה, אינם עלולים לשום דבקות אפילו בינם לבין עצמם, והנם דומים לאפר שאינו בר גבול, "ועסותם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם", וממילא אין חייהם חיים, והם נקראים בחייהם מתים. אמנם על ידי אמונה גדולה ואהבה רבה נוריד טל של תחיה, להחיות בו גם כן את המתים, "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל". אנחנו שואפים לתחית האומה ותחית הארץ, כדי להחיות את מעמד הנשמה שלנו, כדי להעמיד את ישראל חי, להחיות את האמונה והאהבה בחוסן של התורה והמצוה בכל מלואן. אנו מכירים את אור א-להי ישראל, א-להי עולם, והעונג שעל ד' על ד' דייקא, למעלה מכל מבטא ומכל מושג, לעלא מכל ברכתא ושירתא, תושבחתא ונחמתא, הגנוז וצפון, המתגלה באור האמונה והאהבה, המתראה בתכסיס התורה והמצוה כולה, אנו דורשים לציון, אנו משתוקקים לבנות את הארץ ולהבנות בה, כדי לקלוט את רוחה ואוירה, להתאחד עם כל החיים המקושרים בה. על כן תורה מרובה אנו דורשים, ולשם כך אנו שואפים לבריאות שלמה ולכח גופני חסון ואמיץ, מצות רבות אנו מבקשים, כדי שיהיו לנו די כלים להכיל בהם את האור הגדול של האמונה והאהבה, עם כל העונג והעדן וכל האור והטוהר, העז והאומץ שלהם, שיתגלו לנו במלא מדתם, בשובנו לחיים עצמיים, לאומיים במלא ובמרום המובן.