התורה אומרת ששפיכות דמים מטמאה את הארץ. מה הקשר? מה חטאה הארץ שצריך לכפר עליה על שפיכות הדמים שבוצעה עליה?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' תמוז תשפ"ה
א. במדבר לה' – ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו. ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. יונתן - ולא תטנפון ית ארעא דאתון בה, ארום דם זכאי דלא מתפרע הוא יטוף ית ארעא ולארעא לא מתכפר על דם זכאי דאשתדי בה, אלהן בשדיות אדם דמאן דשדיה. רש"י - ולא תרשיעו, כתרגומו ולא תחייבון. אבן עזרא - יחניף - עשות רע בסתר. רמב"ן - והחמיר ביושבי הארץ יותר לכבוד השכינה אשר שם, והזהיר שלא נחניף אותה ושלא נטמא אותה. וענין החנופה הוא הנאמר בקללות (דברים כח), זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף, כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה, זיתים יהיו לך ושמן לא תסוך, כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל. כי כל חנופה עשות הפך הנראה והנדמה לעינים, והוא עונש בארץ בע"ז ובשפיכות דמים ובגלוי עריות.. וענין הטומאה, שתהיה הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השם בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו. רבינו מיוחס - ולא תטמא את הארץ. אל תגרום טומאה לארץ בשפיכות דמים, למדנו שש"ד מטמא את הארץ ומסלק את השכינה וגורם לישראל גלות. מלבי"ם - החנף הוא מי שאין תוכו כברו, נגלהו כצדיק והוא רשע באמת, והונח על הארץ, כשאין תוכה כברה. נראית ארץ טובה ופירותיה זרים ורעים, וזה בא ע"י חנופה מדה כנגד מדה.. וז"ש אל תגרמו אל הארץ שתהיה מחנפת לכם.
ב. תהלים קטז' - אתהלך לפני ה' בארצות החיים. רש"י – בארצות החיים - ארץ ישראל.
ג. אלשיך ויקרא כה' - לך לך מארצך כו', לומר הליכה זו היא לך כלומר לעצמך כי שורשך בארץ ישראל, ובחוץ לארץ אתה רחוק משורשך. וזה יאמר פה כי תבאו אל הארץ, כי אתם כמתחברים אל שורשיכם.
ד. רמב"ם פ"א הל' רוצח ה"ד - ואין לך דבר שהקפידה תורה עליו כשפיכות דמים, שנאמר ולא תחניפו את הארץ, כי הדם הוא יחניף את הארץ.
ה. שיחות הרצי"ה במדבר עמ' 397 - שפיכות דמים גורמת לזעזוע מיוחד, היא גורמת לטומאת הארץ באופן מיוחד! "ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה... ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה".
ו. שבת לג. - בעון שפיכות דמים בית המקדש חרב ושכינה מסתלקת מישראל שנאמר ולא תחניפו וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה, הא אתם מטמאים אותה, אינכם יושבים בה ואיני שוכן בתוכה.
ז. עין איה שבת א' פ"ב פיסקה רל' - ההפסד של שפיכות דמים כפול הוא: ההשחתה היותר נוראה שיש בה לקיבוץ האנושי מצד קיומו החמרי, ויותר רע מזה הוא ההשחתה המוסרית, שכ"כ הושחתה הנפש האנושית שנבראה בצלם א-להים, הטוב והמטיב, המחיה חיים ונותן חיים לכל בטובו, והיא הפכה דרכה לאבד את חיי החי העומד לעבוד עבודת החיים בעולם. ביהמ"ק נועד לא לפעול רק על ישראל לבדם, כ"א מפורש אמר שלמה בבנינו כי "גם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל", כדי שיתפשט אור ד' וטובו בעולם. מתי אמנם יוכל אור ד' וטובו להתפשט בעמים רבים, באופן שעל ידם יוטב ג"כ מצב החברה האנושית שלהם, דוקא כשהמוסר היסודי עומד בישראל ברום עזו. אבל כשישראל נשפלים עד הדיוטא התחתונה של שפיכות דמים, איזה תעודה יוכל ביהמ"ק להביא לעולם, כי מה ילמדו העמים בראותם שהאורה לא חדרה עדיין במקומה להאיר את מחשכי החברה, ולהסיר את הנגע היותר עצום של רעת איש לרעהו להכרית חייו מן העולם, ע"כ ביהמ"ק חרב.
במצבן של ישראל פנימה מונח כח יותר גדול מהגרם המעשי לבדו, כי אין השקטת החיים מתגרות, כל עיקר החיים. כי סוף כל סוף מה בצע בחיים אם (הי' שפל) [הם שפלים], ובאין מטרה עצמית נעלה, גם אם לא תעשה החברה הקיבוצית רעה לעצמה. ע"כ יש בישראל קדושה גנוזה של הרמת ערך החיים עצמם ע"י השכינה השרויה בישראל, שהנשמה הלאומית של כנסת ישראל שואפת להטוב היותר נשגב ונעלה, לפעול בחיים לפי הערך היותר מרומם וא-להי, לפי אותו הערך ששום אדם לא יוכל עוד לשאול מה היא המטרה לחיים כאלה, בראותו את תפארתם ורוממות נעימת הרגשתם וכבודם. בהשלמה גמורה תגמר בבית ישראל פנימה, ומידה קרנים לארץ ולעולם המלא "לברית עם לאור גויים".
מובן הדבר שרק כשהמעלה המעשית גמורה היא, כשהתיקון החברותי הפשוט שהוא אנושי כללי עומד על מכונו, יש מקום להעילוי הפנימי. אבל כשבהמ"ק חרב, מפני שהפעולה החברותית החיצונית לא תוכל לפעול כפי ערכה הנועד, "הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון", איך תתרומם הנשמה הכללית להתעלות ליסוד המיוחד שלה, שהוא מעלה ע"ג מעלה, ע"כ השכינה מסתלקת מישראל. ישיבת ישראל בא"י נעוצה הרבה בהפעולה הכללית שלה. גם מאנשים פרטיים הנושאים את דגל האור והקדושה יש ללמוד, והרבה נלמד, "ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ד' ", אבל נעלה הרבה מזה הוא הלימוד הכללי, מהעם כולו, שיש לו כל הנדרש לעם בכל היקיפם המלא, זה, כשמתעלה למרום עוזו בארצו ובחוסן ממלכתו, ראוי הוא להשפיע. ע"כ חסרון ביהמ"ק הנצמח מחסרון יכולת ההשפעה הכללית גורם מניעת הישיבה הכללית בא"י לישראל, הא אם אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה, ואיני שוכן בתוכה.