כשיוסף מתגלה לאחיו הוא זה שמנחם אותם ולא להיפך, מהיכן הביא את הכח המדהים להכיל את מכירתו על ידם באופן כה אצילי
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' טבת תש"פ
א. בראשית מה' - ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני א-להים לפניכם.. בראשית נ' – ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף.. ויאמר אלהם יוסף אל תיראו כי התחת א-להים אני. ואתם חשבתם עלי רעה א-להים חשבה לטבה למען עשה כיום הזה להחית עם רב. ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם..
ב. ירמיהו כ' - פתיתני ד' ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי. כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר ד' לי לחרפה ולקלס כל היום. ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל. רש"י - בכל עת שאדבר אליהם אני צריך לזעוק ולהרים קול ואיני קורא אליהם טובה כי אם נבואות חמס ושוד. לפיכך דברו לי חרפה שהם מחרפים אותי. ואם אמר לי לבי שלא לילך בשליחותו עוד. והיה בלבי הנבואה כאש בוערת ועל כרחי אני צריך לילך. כלכל - לסבול האש. מצודת ציון – כלכל. ענין הסבלה והחזקה כמו ומי מכלכל את יום בואו. מלאכי ג' - ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים. רש"י - ומי מכלכל - ומי יכיל. רד"ק - מי יהיה סובל את יום בואו כי ביום בואו יצרפו רבים. מצודת ציון - ..כמו ומי יכילנו. יואל ב' – וד' נתן קולו לפני חילו.. כי גדול יום ד' ונורא מאד ומי יכילנו. רד"ק - מי יוכל לסבלו.
ג. מלכים א' ה' - ויתן א-להים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על שפת הים. ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם.. ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול.. רד"ק - וכלכל זה יוסף שנאמ' ויכלכל יוסף. במדבר רבה חוקת יט' - וכלכל זה יוסף שנאמר ויכלכל יוסף וגו' אמרו המצריים כלום מלך עלינו עבד זה אלא בחכמתו מה עשו לו הביאו ע' פתקין וכתבו עליהם שבעים לשון והיו משליכין אותן לפניו וקורא כל אחד ואחד בלשונו ולא עוד אלא שהיה מדבר בלה"ק שלא היה בהן כח לשמוע.. זוהר חדש וישב לו: - עיני כל אליך ישברו, לההוא משח רבות עילאה, דנגיד ממוחא סתימאה דכל סתימין, להאי כ"ל, וכדין ואתה נותן להם את אכלם בעתו, דהאי כל כד אתער לכלה דאיהי כנסת ישראל, וכדין הוא למירחם על עלמא.. וכדין מה כתיב פותח את ידיך וגו'.. וכיון דהאי כל אתברך, כולהו עלמין איתבריכו, הה"ד צדיק ה' וגו' קרוב ה' וגו' רצון יראיו יעשה וגו'.. אמר לון יעקב בבעו מינייכו חותו לגלותא.. ולא יתחרב עלמא בכפנא דהא לית בכו מאן דיזון לכו קב"ה בר ע"י דההוא צדיק דזבינתון.. הה"ד הוא המשביר לכל עם הארץ.. מאי משביר אלא שובר הוא בקדמיתא מעלמא עילאה כדכתיב עיני כל אליך ישברו ובתר משביר לעלמא תתאה ומנ"ל דיוסף אקרי כל דכתיב [מ"א ה] וכלכל ודרדע ותאנא כלכל זה יוסף דכתיב ויכלכל.
ד. אורות התחיה טז' - וצדיקים הגדולים צריכים להתפלל שיתמשך אור נועם ד' בכל החכמות ובכל הלשונות, באופן שמכל מקום יופיע כבוד ד' ומכל מקום יפוצו קרני אורה של תורה, ותפלתם של צדיקים והארת רצונם עושה רושם נמרץ עד אין קץ ותכלית. ביחוד צריכים להפנות לזה את התפלה בעת שרואים שהנטיה גדולה לשפות ומדעים, ואי אפשר להלחם עם כל הפונים אליהם, והזמן ואותותיו מראים את ההכרח, אז קמים צדיקים פנימיים לתשועה, בעבודה שבחשאי, ובגדולת נפש חיה יחידה, באים ופותחים את הצנורות הסתומים, לשום סוד ד' בלמודיו, ולמודי ד' הם כל מה שבעולם, וביחוד כל מה שיש בו משום תקוני העולם, ומעוררים הם את הקדש שבכל לשון בכחו של יוסף, שכלל הכל באות ה' שבו נברא העולם הזה שנתוסף על שמו.
ה. אורות זרעונים ו' - משתוממים הם הרעיונות מפני שטף הדעות הזרות ההולכות ושוטפות.. פורצות הן בשטף אל תוך המחנה, לוקחות לבבות רבים ומעותות את הדרכים, ומטות רבים מצעירינו מדרכי חיים לדרכי מיתה. המגינים על הדעות של היהדות מרימים קול צוחה, מבטלים את הדעות הרעות, מגלים את זיופם ושקרם ע"י בירור גדרי היהדות. אבל הדבר מסופק מאד אם בסגנון זה יעלה בידם להשיב אחור את מה שהחל להתפרץ כהר פרצים. ביחוד, טועים הם המבקשים להגדיר את היהדות בהגדרות ידועות, מצד נשמתה ותכנה הרוחני.. לבריות רבות יש יתרונות שאינם באדם, אבל הצירוף הכללי של הסגולות ועלית הרוחניות על ידם, להשכיל בשכל את השמוש של הכחות הכלולים בו בכח ובפועל, - זה עושה את האדם לחטיבה עליונה בעולם. כן ישנם עמים רבים שלהם כשרון מיוחד יותר גדול ממה שנמצא הכשרון ההוא בישראל, אבל ישראל, בתור התמצית של האנושיות כולה, מקבצים בקרבם את סגולות כל העמים כולם והן מתאחדות בתוכם בצורה אידיאלית קדושה, באחדות נשאה.. כל גלוי רוח כללי לפי התגברות הכללות שבו כך הודאות מתחזקת בקרבו ולפי מדת ודאותו, כשם שאינו נותן מקום לספק, כך איננו מותר את זכותו לאחרים לשתפם עמו.. הכלליות אינה סבלנית על פי הצורה החיצונה של הסבלנות, אבל בתוך קנאותה נמצא גרעינה הפנימי של יסוד הסבלנות. הסבלנות החלשה, המחלשת את החיים, באה מתוך גלויי רוח פרטיים שאינם משוקים בטלה של הכלליות, והקנאות הממארת באה מתוך גסות רוח, המביאה לחשוב את גלויי רוח פרטיים שהם עומדים במעלת ההכללה העליונה.. אבל ההכללה העליונה.. מפני שבתוכה כלול כל, אינה יכולה על פי טבעה להוציא כל דבר משלטונה והכללתה ולכל היא נותנת מקום, אבל בזה היא רק מרבה את הופעות האורה בתוך כל סגנוני החיים וגלויי הרוח, וחפץ הסבלנות היסודי שלה הוא לתן מקום לכל נטיה של אור, של חיים ושל הופעה רוחנית. יודעת היא כי בכל יש ניצוץ אור.. גם במעמקי הקלפות היותר גסות גנוז וחבוי הוא אותו הניצוץ הטוב, אור ד', אור האורים.. עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרחב ואת העומק, את הכלליות והנצחיות שיש באורן של ישראל; לבאר איך כל ניצוץ טוב המתגלה בעולם אחר, הרי הוא נובע ממקורו ומתחבר אליו בחבור טבעי. אז מכל הנצוצות המתגלים מחדש יתוסף אור וחיים לנשמת האומה הכבירה בעז רוחה, בכח א-להים שבה, ולבבות צמאי אורה יביטו אליה ונהרו.. ועתידה הסבלנות להתפשט, עד שיוכל רוח האדם בכללו למצא את הניצוץ הטמיר בכולן, וממילא יזרק כל הסיג הלאה..