600. פרשת נח – התנערי

התמודדותו המוטעית של נח לאחר המבול, מלמדת אותנו כיצד לנהוג לאחר כל מה שהתרחש בשמחת תורה. התנערי ישראל מעפר קומי

תגיות: התנערי,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 600. פרשת נח – התנערי

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' חשון תשפ"ד
א.    בראשית ח' - ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו.. ויבן נח מזבח לד'.. וירח ד' את ריח הניחח ויאמר ד' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה.. רמב"ן - ויאמר ה' אל לבו - לא גלה הדבר לנביא בזמן ההוא, רק ביום צוותו את משה בכתיבת התורה גלה אליו, כי כאשר הקריב נח קרבנו עלה לפניו לרצון, וגזר שלא יוסיף להכות את כל חי. ספורנו - ויאמר ה' אל לבו. שלא גלה לנח ולבניו עד שקבלו מצותיו והקים ברית.

ב.     בראשית ט' - ויאמר א-להים אל נח ואל בניו אתו לאמר.. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ.. ולא יהיה עוד המים למבול.. ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. וירא חם אבי כנען..

ג.     בראשית יא' - ויהי בנסעם מקדם.. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם.. ב"ר לח' ז' - אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון הסיעו עצמן מקדמונו של עולם אמרו אי אפשינו לא בו ולא בא-להותו.

ד.     ישעיהו נב' - עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא. התנערי מעפר קומי שבי ירושלם התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון. מצודת דוד – עורי - את ציון הקיצי מעתה מתרדמת הצער ולבשי העוז שהיה לך מאז. לבשי – את ירושלים עיר הקדש לבשי בגדי תפארתך והיה שמחה. מלבי"ם - עיר דוד שם היה הבהמ"ק והכהונה והסנהדרין והמלכות, שזה העז הפנימי, וע"ז אמר לבשי עוזך ציון, אבל בירושלים שהיא כלל העיר שם היו רק הבגדים החיצונים בגדי תפארת שהם העושר וריבוי עם, שהיא ההצלחה הגופניית. מצודת דוד – התנערי. התרוקני מעפר הארץ אשר ישבת בם בעבור האבל והצער. אלשיך - התנערי מעפר שהוא מכל פניית חומריות בכל מעשיך.. שכל מעשיך אפי' החומריים יהיו לשם שמים.

ה.    אגרות הראי"ה לט' – ירושלים עה"ק.. והיא עצמה נקראת צואר ומקום החיות, כדאי' בתקוני זוהר בתיקונים הנוספים תיקונא שתיתאה "צוארך כמגדל השן דא ירושלם, עלה אתמר כמגדל דוד צוארך".

ו.      שיחות הרצי"ה דברים עמ' 137 - "נחמו נחמו עמי, יאמר א-להיכם. דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה". מדובר על מצב של חיסול הגלות, והדברים מאוד מסובכים, כמו עכשיו אצלנו.. הגיע זמן התחיה, חזון יחזקאל של תחיית העצמות היבשות. "התחיינה העצמות האלה?" חוזרים החיים לכל בית ישראל. קרוב למה שאנחנו מוצאים עכשיו, מופיע ענין א-לוהי רוחני פנימי חיוני, מופיע תהליך של חזרת נשמתיות. בתהליך זה יש קשיים. יש מצב של התרגלות לטומאת ארץ העמים, של התערבות בכבלי הברזל של הגלותיות, של תסבוכת ההתבוללות וההשתקעות בטומאת הגלות. איך משתחררים מכל זה? זה לגמרי לא פשוט! רק "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". כביכול, רבונו של עולם מוכרח לבוא ולקחת אותנו בציצית ראשינו, לחתוך ולנתח, את הגוף הלאומי של כל עמך בית ישראל. מתוך הניתוח האכזרי הזה מתבררים הדברים, "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ד'" - הסיבוך הנורא הזה של דבקות בטומאת הגלות היה קיים בדורות הקודמים, וגם בדורותינו, כידוע. דבקות זו היא סכנה רבה כפי שנמצא בקללות בסוף ספר ויקרא: "ואכלה אתכם ארץ איביכם". הגלות אוכלת אותנו, אוכלת אותנו ממש. לכן כשמגיעה עת קץ, ויש הכרח וגזירה א-לוהית להתנחם ולהתעורר, - "התנערי מעפר קומי", - זה לגמרי לא פשוט. כך אנו מוצאים בזמן עזרא ונחמיה, שזקנים שבאותו הדור שזכרו את המקדש הראשון, התייחסו לבנין בית שני בזלזול; הוא נראה בעיניהם עלוב "כי מי בז ליום קטנות!" - אחרי תקופה ארוכה של גלות, הגענו למצב שיוצאים ומתנערים, מקבלים דחיפה א-לוהית להינתח ולהנתק מן הגלות, וכמובן יש קשיים נוראים ואיומים. ועם כל הסיבוכים האלה "בשוב ד' את שיבת ציון - היינו כחלמים".

ז.     בראשית לז' – יוסף.. והוא נער.. שפת אמת וישב תרלב' - נער מלשון התעוררות שיש לו תמיד התחדשות.

ח.    אורות התשובה טו' יא' - האומה שלנו תבנה ותתכונן, תשוב לאיתנה למכונות חייה כולם, ע"י מה שהאמוניות שלה, היראיות שלה, דהיינו התוכן האצילי המקודש הא-להי שלה, יתפשט, יתגבר, ישתכלל ויתאמץ. כל בוני האומה יבואו לעומק האמת של נקודה זו, ואז בקול מלא גבורה ועז יכריזו על עצמם ועל עמם בקול גדול: לכו ונשובה אל ד'. והתשובה תשובת אמת תהיה, והתשובה מכון גבורה תהיה, והתשובה תתן עז ותעצומות לכל הסעיפים המעשיים והרוחנים, לכל ההליכות כולן הדרושות לבנין האומה ושכלולה, ליקיצתה לתחיה, להתעודדות עמדתה. העינים תפקחנה, הנשמה תזך, אורה יבריק, מעופה יתגדל, ועם נברא יקום, עם גדול עצום ורב, אור א-להים עליו וגדולת לאום לו, כלביא יקום וכארי יתנשא.

ט.    אורות ישראל ז' יט' - אלה הרחוקים אשר המעין של הרגשת הנשמה הישראלית בטבעיותה נפתח אצלם, אע"פ שעדיין המים הולכים מדולחים, בחיצוניות שבחיצוניות, המים הרעים ששתו מהם המזיקים עדיין שוטפים הם, הביצה הירוקה וכל המחלות המקננות בה עדיין נותנת היא את באשה, אבל זה יחלוף מהר, יבאו המים הזכים והנקיים, אשר מן המקדש המה יוצאים, תבא אחרי ההרגשה הגסה החיצונית ההרגשה העדינה והמלאה גודל וגבורה פנימית, אז כאיל ידלג ישראל, כארי יתנשא, כלביא יקום, יצרח ויהמה כהמות ים על טמטום חושיו הרוחניים, אל א-להיו ואל טובו יפחד בבקשו את ארצו ומלכותו. האח מה נוראה היא התשובה החיה והרעננה הזאת, הרים תפוצץ, סלעים תשבר, חומות ברזל תהרס, ותשובה מלאה תתלקח בכל גבורת הוד רעמה.