אברהם מתעקש לשלם את מלוא מחירה של מערת המכפלה וכמוהו נוהג דוד המלך בקניית הר הבית. זהירות ממתנות וכספי סיוע
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכד' חשוון תשפ"ד
א. בראשית כג' – וידבר אתם לאמר.. שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר. ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי. רש"י - בכסף מלא - אשלם כל שוויה, וכן דוד אמר לארונה בכסף מלא. דברי הימים א' כא' - ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך לד' והעלות עולה חנם. מצודת דוד - לא אשא - לא אקח אשר לך לתתם לד'. והעלות - ולהעלות עולה מהדבר הניתן לי בחנם.
ב. בראשית יד' – ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ד' א-ל עליון קונה שמים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם. סוטה יז. - דרש רבא, בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת ורצועה של תפלין. בשלמא רצועה של תפלין דכתיב: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ותניא, ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש, אלא חוט של תכלת מאי היא? דתניא היה ר"מ אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
ג. מגילה ו: - ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן, יגעתי ומצאתי - תאמן. הני מילי - בדברי תורה. אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא - סייעתא מן שמיא היא.
ד. דברי הימים א' כט' - ויברך דויד את ד' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ד' א-להי ישראל אבינו מעולם ועד עולם. לך ד' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ד' הממלכה והמתנשא לכל לראש. והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. ועתה א-להינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך. וכי מי אני ומי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת כי ממך הכל ומידך נתנו לך. כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבתינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה. ד' א-להינו כל ההמון הזה אשר הכיננו לבנות לך בית לשם קדשך, מידך הוא ולך הכל. רש"י - כי גרים אנחנו לפניך - ואין לנו חלק ונחלה בארץ ולא אחוזה אלא לגור בה דוגמא כי גרים ותושבים אתם עמדי. ויקרא כה' - והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי.
ה. אם הבנים שמחה פ"ג כב' – כתב הגאון המקובל, איש אלקים, מו"ה דוד לידא, בספר עיר מקלט, בפסוק 'והארץ לא תמכר לצמיתות', וזה לשונו: מוהרמ"ש כתב, שבגאולת הארץ תלוי גאולתנו ובשעבודה תלוי שעבודנו עכ"ל. וגם הרמב"ן בספר המצות (לא תעשה רכז') הביא ירושלמי דעלינו החיוב שלא נצמית ארצנו ביד הגוים, וסיים דבריו בזה הלשון: והנראה מדברים אלו, שהיא מניעה שלא נצמית הארץ ביד הגוים ולא נעזבנה להם. והענין הוא, כי כאשר נצטווינו בגופותינו הנמכרים לגוים – שנוציא אותם מידם, ופירש הכתוב הטעם 'כי לי בני ישראל עבדים', וכן הוזהרנו בנחלת הארץ ולא נניח אותה בידם. ונתן בה הטעם כטעם הנזכר בגופות, לפי שהארץ שלו יתעלה... ולא יחפוץ להושיב בה אחרים זולתינו... ואלינו תחזור עכ"ל... ובדברי הרמב"ן הללו יובנו היטב דברי ה'עיר מקלט' הנ"ל... דהשם יתברך הקפיד שלא נצמית הארץ ביד הגוים, כמו שנצטוינו בגופותיהם של ישראל שנציא אותם מידם, והשתא שאין אנו חשים להוציא את הארץ מידם, בא העונש מידה כנגד מידה שגם גופינו משועבד בידם. אבל באם נשתדל להוציא את הארץ מידם, בזכות זה נזכה שגם גופינו יצא לחירות מידם, והוא טעם אמת וברור בעזרת השם יתברך.
ו. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ד סי' תקלו' - וששאלת הני שטרות דכתיב בהו, אגב ארבע אמות קרקע בחצירי, מי שאין לו קרקע כיצד הוא עושה.. אלא הכי פירושו דקים להו לרבנן דאין כל א' מישראל שאין לו ד' אמות בא"י ואם תאמר נטלוה הגוים ואנן בגלות, קיי"ל לרבנן דקרקע אינה נגזלת ובחזקת ישראל היא וארץ ישראל נקראת על שם ישראל דאפי' בזמן שישראל שרויי' על אדמתן אין להם רשות למכור שדותיהן לצמיתות שנאמ' והארץ לא תמכר לצמיתות וגו' וכתי' לד' הארץ ומלואה ועתידים אנו לחזור עליה ולירש אותה... הכי אמר רב נחשון גאון.
ז. מאמרי הראי"ה עמ' 252 נאום על ישוב א"י - הנביא אמר: "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים"... מלבד הסגולה של שמירת אמונים והברית הכרותה בין ישראל לצור מחצבתו, הוא גם "גוי צדיק" ועושה צדקה וחסד עם כל יחיד וגם עם כל אומה ולשון. ומשום כך הוא שואף שגם כבושיו ההכרחיים יהיו בדרך של צדקה ואמונה. וכשאנו חוזרים עכשיו לארצנו הרי אנו כובשים אותה לא בחיל ולא בחרב כי אם בדרך של שלום, ואנו משלמים במיטב כספנו בעד כל שעל אדמה מאדמתנו, אעפ"י שמעולם לא פקעה זכותנו מעל אדמת ארצנו הקדושה, כדברי ר' נחשון גאון ז"ל, שאומר בנוגע לקנין אגב קרקע, שכל יהודי נחשב לבעל קרקע, מכיון שלכל יהודי יש חלק בארצנו הק', וגם בזמן שהיא גזולה מאתנו בידי האומות, אין בכחם להפקיע את זכותנו מעליה, ויכול יהודי לקנות כל קנין, אגב חלק בקרקע שיש לו באדמת ארצנו. ואמנם מצד הדין אף שקרקע אינה נגזלת, הרי היא נכבשת, ויפה כחו של כבוש להפקיע את זכות הבעלות הקודמת. אבל הכבוש אינו קנין בפני עצמו. קנין ראשון הוא רק הקנין בכסף והוא גם נקרא כבוש, כדברי הרמב"ם שקנין קרקע בא"י נקרא כבוש יחיד אלא שזה כבוש צודק, כי האומה או היחיד המוותר על זכותו מקבל תמורתה טובת הנאה אחרת. והכבוש בחרב בא רק למלאות את מקומו של קנין כסף בזמן שאין אפשרות להשתמש בו. אבל בא"י שגם קנין כסף אינו תופס בה, ממילא אין גם הכח בידי הכבוש למלאות את מקומו כי קנין עם ישראל בנחלת קדשו הוא בטבע המציאות והוא אחד מד' הקנינים הנצחיים שהקב"ה טבע בעולמו. ולפיכך אמרה התורה והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ ואין שום כח בעולם שיוכל להפקיע אפילו את הקנין שיש ליחיד מישראל באדמת קדשו, על אחת כמה וכמה שאין כל יכולת להפקיע את זכותה של כנסת ישראל כולה מעל נחלת קדשה.
ח. כוזרי ה' כז' - אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו, - רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה, כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה.