התורה מספרת את סיפורו של יעקב אבינו שמגיע לבאר בחרן באריכות ובפירוט רב כי בסיפור התמים הזה גנוז סודנו סוד גאולתנו ותיקון דורנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' כסליו תשפ"ד
א. בראשית כט' –וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדולה על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה.. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר.. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך.
ב. רמב"ן - יאריך הכתוב בספור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עיף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים.. ולרבותינו בבראשית רבה (ע ח) גם בזה להם סוד רמז לעתיד.. כי הבאר ירמוז לבית המקדש, וג' עדרי צאן עולי שלשה רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם היו שואבין רוח הקדש, או שירמוז כי מציון תצא תורה שנמשלה למים, ודבר ה' מירושלם. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבא חמת עד נחל מצרים. וגללו את האבן והשקו, שמשם היו שואבין רוח הקודש. והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא. רבינו בחיי - וגללו, מלשון: (ברכות ז א) "ויגולו רחמך על מדותיך". את האבן מעל פי הבאר, כי בכח תפלתם היו ישראל מגלגלין ומהפכין מדת הדין למדת הרחמים. והשקו.. שהיו ממשיכין רוה"ק להאציל עליהם הברכה מלפני לפנים.
ג. במדבר כא' - ומשם בארה.. אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. רש"י - לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה. ריקאנטי - מלת באר רומזת לכנסת ישראל בפסוק והאבן גדולה על פי הבאר.. ספר הזוהר [ח"ג רפו ע"א] אמר ר' אלעזר זמינין אינון ישראל למימר שירתא מתתא לעילא ומעילא לתתא ולקשרא קשרא דמהימנותא, דכתיב אז ישיר.. מתתא לעילא, עלי באר ענו לה, סק לאתריך לאתחברא בבעליך דהא עד השתא בגלותא אשתכחת עמנא.
ד. תהלים לא' - תוציאני מרשת זו טמנו לי כי אתה מעוזי. בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ד' א-ל אמת. שנאתי השמרים הבלי שוא ואני אל ד' בטחתי. אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי. ולא הסגרתני ביד אויב. אבן עזרא – בידך.. שלא יוכל האויב לקחתה.. וטעם ה' שלא יוכל בעל כח לאנסו. רד"ק - הם מארבים לנפשי, ואני אפקידנה לידך, וידעתי שתפדה אותי. רש"י - השומרים הבלי שוא. המצפים לתשועת עבודת אלילים.
ה. שער הכונות ב' ע"ב – הנה בכל לילה כאשר האדם מפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה בסוד בידך אפקיד רוחי, הנה היא מחדשת אותה בסוד חדשים לבקרים וכו'. שער הכונות נח' ע"א – בידך אפקיד רוחי ראשי תיבות בא"ר כנ"ל.
ו. אוה"ק ג' פרישות מ' – חשבון הנפש לפני השנה - הרשעה שבעולם מוצאה באדם את מכונה, והיא הולכת ומתגלמת בקרבו, מדי יום ביומו מוסיפה היא אומץ, מכשלת היא את כחו להתרומם להתעלות לטוב, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. אי אפשר לאדם בלא תפילות תדיריות, שאחד מפרקיהן הם הוידויים. האדם מוכרח להתודות על עונותיו, על חטאיו שבגלוי ושבסתר, ושבסתרי סתרים, על נטיותיו לרעה, ההולכות ומלפפות אותו. כשהטהרה של התפלה והוידוי באה מדי יום ביומו, כשחשבון הנפש אינו דבר נשכח מהאדם, אז הוא מנער את הרשעה ממנו, קמעה קמעה, טרם שהספיקה להעשות עליו ערמה גדולה כזאת שלא יוכל להרים ראש. ומארי דחושבנא בכל יום מסלקים את הרשעה היומית, מתודים הם לפני שינתם הקבועה, על עצמם ועל כל העולם כולו. לפחות מגלים הם את מחאתם על הרשעה הפרטית, והכללית, בכל מקום שהיא, מעמידים בזה את נפשם נכח הטוב והקודש, מעלים אותה בזה אל שרש חיי קדשה, מחברים את יניקתה מבאר הטוב. בידך אפקיד רוחי.
ז. מלבי"ם - במעשה דסבי דבי אתונא ששאלו את ר' יהושע שיש להם באר בשדה איך יכניסוהו לעיר, והשיב להם שיעשו לו חבלים מן סובין ויכניס אותו, והכונה שהשפעת ה' נקרא בשם באר מים חיים.. וכל זמן שישראל בא"י הבאר הוא בעיר מושב, וכשהם בגלות והשכינה עמהם, הבאר היא בשדה, ובזה אמרו לר' יהושע איך יצויר שיביאו את הבאר אל העיר, ושיחזיר שכינתו לציון, והשיב שזה אם יעשו חבלים מסובין, ר"ל שעקר הגלות הוא בעבור שנאת חנם וכל שישראל דומים כסובים ופסולת אין יכולים להתדבק לעשות חבל אחד. וז"ש שיעשו חבלים מסובין, וזה שראה יעקב שהבאר הזה הוא בשדה, שזה בעת הגלות.. שהאבן גדולה על פי הבאר, שהיצה"ר והעונות הם האבן המכסה את הבאר בל יזל מי הישועה מדליו, רק בעת שיתאספו שמה כל העדרים, שכל ישראל יתאחדו והיו לגוי אחד, ואז וגללו את האבן ויפתחו מקור השפע בכל פעם בגלותם.. עד שיגש יעקב.. בעת תגיע העת שתקרב רחל עם צאן קדשים אל יעקב.
ח. רד"ק - אנשי העיר שמו אבן גדולה על פי הבאר כדי שלא יוכלו להשקות אלא בהיותם יחד וישקו זה אחר זה, ואם ישקו זה לבדו וזה לבדו ישאב כל אחד לנפשו והנשארים בשקת ילכו לבטלה וישפך עד שלא יבא האחר. רש"ר הירש - קו אפייני לבני ארם -, אין הבריות נותנים אימון זה בזה, ועינו של האחד צרה בשל חברו, שמא חלילה ישאב האחד יותר מהשני! משום כך היה הכיסוי כה כבד, שרק במעמד כולם ובכוחותיהם המשותפים יכלו להגיע אל הבאר.
ט. אורות התשובה טו' א' - הרגשת האמת היא יסוד התשובה. ההכרה, שהעולם כולו וכל הופעותיו הוא רק הזרחה ממעטה לבושו של אור האמת המחלטה הא-להית, משרישה בלב אהבת אמת בהירה.. והבקורת העצמית, כשהיא חודרת יפה בתוכיותה של הנפש ומבררת יפה את כל הנעשה וההגוי, היא מעמקת את החרטה על כל העדור מאור האמת שבהופעות החיים של האדם, ומרגישה את הנוול, את הכעור ואת האפסיות שלו. ושב האדם אז בתשובה מאהבה אל אור האמת. ותלמיד חכם ג"כ מבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי בעלותו על ערשו, להפקיד רוחו למקור האמת, להחליף כח לעבודת האמת, בתורה דכתיב בה אמת, - כגון:"בידך אפקיד רוחי פדית אותי ד' אל אמת.
י. דברים א' - הואיל משה באר את התורה. רש"י - באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם.