רועי גרר טוענים "לנו המים" תרבות ההתפשטות שלנו תביא את החיבור העולמי. יצחק מנצחם. איך? האור הגנוז באדמת גרר עוטף עזה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' חשון תשפ"ו
א. בראשית כ' – ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר. רש"י - כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם. העמק דבר - וישב בין קדש ובין שור. הרכוש הרב שלו היה בין שני עיירות הללו, אבל הוא עצמו, ויגר בגרר. עיר המלוכה, רוכלת עמים, לזה התכלית לפרסם שם ה' אל עולם. ומכ"מ כתיב ויגר, בגירות, ולא רצה להיות תושב שם בעיר המלוכה. מלבי"ם – ידע רצון ה' שלא ישב במק"א רק הלוך ונסוע לפרסם אמונת ה', ולהיות גר בארץ כאורח נטה ללון, ולאות כי חיי העוה"ז אינם עקרים וימי האדם כצל, ואל מקומו ישאף לאור באור החיים.
ב. בראשית כ' - וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת.. ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה. ועתה השב אשת האיש.. ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו.. מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי.. ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת א-להים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי.. ויתפלל אברהם.. וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו. כי עצר עצר ד' בעד כל רחם לבית אבימלך. רש"י - מעשים אשר לא יעשו - מכה אשר לא הורגלה לבא על בריה באה לנו על ידך, עצירת כל נקבים, של זרע ושל קטנים ורעי ואזנים וחוטם. בראשית כא' - וד' פקד את שרה.. ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו א-להים. רש"י - רבי יודן אומר מלמד שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביאתו של אבימלך הוא.
ג. בראשית כו' - ויהי רעב בארץ.. וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה.. וישב יצחק בגרר.. וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר.. וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם. וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו. ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.
ד. בראשית י' - ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים. רש"י - משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים. שבת קיז: - אמר רב אשי שלש מחיצות בלא לחי זה מבוי המפולש. בראשית לא' - ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד. הכתב והקבלה - דלא הוה ניחא לי' ליעקב בשם שקרא לו לבן יגר שהדותא, כיון דמשמעותי' ג"כ לישנא דמאיסותא ענין הניאוף והזנות, דתרגום.. לא תנאף ת' לא תהוון גיורן, וכן מות ימות הנואף והנואפת. ויקרא כ' - הנאף והנאפת. תרגום יונתן - גיורא וגיורתא.
ה. משנה אבות פ"ד מ"ב - בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. שפת אמת תולדות תרמה' - ובימי המעשה שהוא על ידי כח האדם הגם כי הכל בעזר העליון. מ"מ אינו מבורר שהוא מן השמים. ובשבת קודש שמניחין כל המעשים בעבור השבת מתברר שהכל מהקב"ה. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל שע"ז אומרין בתפילת שבת יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם.. וזה נקרא רועי גרר מה שנגרר בלב האדם התפארות וגבהות לאמר לנו המים. רש"י חולין כה. - לגרר - להחליק.
ו. שבת עז: - שוטיתא שטותא. רש"י - בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה. עין איה שבת ב' פ"ח כה' - כדי לפרק דעתו של האדם.. נבראה השטות.. שוטיתא, דמות ההדס שהיה מיוחד לשמחת חתן וכלה, לשמחה המבלטת את השקפת השמחה של החיים, למרות היגון הגובר שבהם, שטותא וחשכת ההבחנה החודרת גורמת תכונה שמחה זאת.
ז. שבת פט: - אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן.. לעתיד לבא.. אמר לו ליצחק בניך חטאו לי, אמר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים שנה דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין דל עשרין וחמשה דלילותא פשו להו עשרין וחמשה דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך ואם תמצא לומר כולם עלי הא קריבית נפשי קמך.
ח. בני יששכר תמוז אב ה' נחמה ג' – בדברי המקובלים סוד ד' בנים המבוארים בהגדה דפסח, ד' פעמים ב"ן בגימ' יצח"ק.. והנה לעתיד לבא ב"ב יוכלל גם הבן הרשע בקדושה.. יצחק ימליץ טוב בעדינו ויחשוב חשבון עם הבורא ית"ש לזכות את ישראל.. (חשבון שייך ליצחק, גבול וצמצום הוא ממדת הגבורה), וזה וכל בניך, מי שהוא כולל כל הד' בני"ם דהיינו יצח"ק, לימודי י"י הוא ילמד כביכול להש"י בחושבו עמו חשבון, ועי"ז יזכה לרב שלום בניך, ויתבטל השעבוד מלכיות.
ט. אורות הקודש ב' הטוב הכללי כג' - האדם בכל מהותו, באופיו ומאוייו, איננו עומד בזה העולם העתיד, שיתגלה בו אור המשוה את הטוב ואת הרע, כי אם בעולם ההוה, וגם העתיד הקרוב, שהטוב והרע בהם הם שני ערכים שונים ומתנגדים מן הקצה אל הקצה, על כן הוא אחוז במוסרות המוסר, והדרך המובילה את כל יחיד, ואת הכלל כולו, אל העולם הגדול של הטוב המוחלט, שערכי ההבדלה שבין טוב לרע מתבטלים בו, מרוב טובו ותגבורת שפעת חייו האדירים, הוא מפולש דוקא דרך אלה העולמים, ההוה והעתיד המתיחס אליו, שבהם הקוים מובדלים, ומתוכם בא הכל אל האורה העליונה, של ההשויה. ודרך חיים תוכחות מוסר.