אלו שתי קשתות שמופיעות יחד וסדר צבעיהן הפוך. מה פשר הצבעוניות הזו? ומדוע היא נחשבת לגילוי שכינה? קשת - לא מה שחשבתם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ר"ח חשון תשע"ו
א. בראשית ט' - ויאמר אלוקים אל נח ואל בניו אתו לאמר. ואני הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם. ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית הארץ. והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ויאמר אלוקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם. את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ. והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלוקים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ. ויאמר אלוקים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ. רש"י - ואני הנני - מסכים אני עמך, שהיה נח דואג לעסוק בפריה ורביה עד שהבטיחו הקב"ה שלא לשחת את העולם עוד, וכן עשה. ובאחרונה אמר לו הנני מסכים לעשות קיום וחזוק ברית להבטחתי, ואתן לך אות. בענני ענן - כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם. רד"ק - שלש עוד המאמר לנח לחזק לבו ולהבטיחו הבטחה גמורה בזה.
ב. אבן עזרא ט' יד' - ..אלו היינו מאמינים בדברי חכמי יון, שמלהט השמש תולד הקשת, י"ל כי השם חזק אור השמש אחר המבול.. ספורנו - לאות ברית. בהיות הקשת כפולה כי אמנם נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת השנית, אשר הוא על הפך סדר צבעי הקשת הראשונה המורגלת, והיא תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב, כאמרם "כלום נראתה הקשת בימיך" (כתובות עז:), ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם. ויאמר אלוקים אל נח.. זאת הקשת השניה היא אות הברית, ועליך ועל כיוצא בך מוטל להתעורר בהראותה, ולהעיר בני הדור לשוב להשכיל להיטיב.
ג. רמב"ן – ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה.. אמר את קשתי "נתתי" בענן, ולא אמר "אני נותן".. הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם.. אבל יש לרבותינו בפרשה הזאת סוד נעלם. אמרו בבראשית רבה (לה ג) את קשתי נתתי בענן, קשותי, דבר שהוא מוקש לי. אפשר כן, אלא קשין דפריא. והיה בענני ענן, רבי יודן בשם ר' יהודה בר' סימון אומר, משל לאחד שבידו סולת רותח ובקש ליתנו על בנו ונתנו על עבדו. ושם עוד והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלוקים, זו מדת הדין של מעלה ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה. וכבר ידעת מאמרם (חגיגה טז.) במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן, את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית. והיה בענני ענן על הארץ, שלא יאר ה' פניו אליה מחטאות יושביה ונראתה מדת הדין שלי בענן, ואזכור את הברית בזכר הרחמים, ואחמול על הטף אשר בארץ. והנה האות הזה והברית הוא אות המילה והברית שבה.. והנה פירשו בין אלוקים מדת הדין של מעלה שהיא הגבורה, ואשר על הארץ מדת הדין של מטה, שהיא מדה נוחה מנהגת הארץ עם הרחמים, כי לא אמר אשר בארץ רק אשר על הארץ, וכבר רמזתי (לעיל ו יג) סודם בשם הארץ.
ד. חגיגה טז. - דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת.. הוא מראה דמות כבוד ה'. שו"ע רכט' א' - הרואה הקשת, אומר: בא"י אלוקינו מ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ואסור להסתכל בו ביותר.
ה. יחזקאל א' - וארא כעין חשמל כמראה אש.. ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב. כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ד' ואראה ואפל על פני ואשמע קול מדבר. מלבי"ם - ..הנוגה אשר השיג שהוא האור החוזר מן האור העליון.. כמו שהאור שהוא אחד בעצמותו יתראה מחולק בהתפלשו על הענן בשבעה גוונים, כן האור המיוחד בשרשו יתראה מחולק בהבקעו על הנהגת התחתונים בשבעה גוונים הידועים אשר יתנוצץ באור הספירות בשבעה אורות מאירות.. וכמו שלא יתהוה מחזה הקשת אם יעבור האור בלא עיכוב, רק בפגשם בעב הענן, כן בפגוש האור האלוקי, שהוא אור שכלי לא יתיחס לו גוון וכל תמונה, ותפלש על נפש הנביא, הנתונה בעב וענן שהוא כח המדמה, שממנו יחזור באור חוזר להתרשם על כח השכלי.. שזה גדר שם נוגה שאינו אור עצמי רק אור חוזר.. הוא מראה דמות כבוד ה', שאינו המראה כמו שהוא בעצם רק מראה הדמות, שכן ידמהו המדמה בעת החזיון.. ולכן ואראה ואפול על פני נתבטלו חושיו וכוחותיו ונשאר כח הדמיוני מתבודד לחזות ולהשפיע על כח השכלי, שמצד זה ראו הנביאים מחזות ודמיונות כמ"ש המורה בכ"מ..
ו. אורות הקודש ג' קע' - הדבקות האלוקית האמיתית, כשהיא משפעת את שפעה על העובד האמיתי, היא ממלאת אותו זיו תענוג והרחבת הדעת, וכל הכחות וכל החושים שלו מאירים ושמחים, והעולם וכל מלואו שמח עמו. ההשגה המביאה את הדבקות האמיתית, ובאה עמה ביחד, היא ההארה של העושר של הישות האלוקית, שהיא משבעת מטובה את כל הקשורים עמה. ניצול הוא בזה מהעוני הגדול של העולמות הנפרדים, שכולם הם חשכים ודלים, לגבי האור והעושר העליון של מלך הכבוד ב"ה, ד' אלוקים אמת, המצוי האמת, אשר אין עוד מלבדו ואפס זולתו. כי אשב בחשך ד' אור לי, אל ד' ויאר לנו, ד' אורי וישעי ממי אירא, ד' מעוז חיי ממי אפחד, ואבואה אל מזבח אלוקים, אל א-ל שמחת גילי.
ז. חולין סג. - וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתא משיחא שנאמר (זכריה י') אשרקה להם ואקבצם.