פרשת תולדות – אל תהיה עייף

לאה היתה מיועדת לעשו לפני שקלקל לכן הוא עייף והיא לאה אבל הוא טעה במידתו והיא ניצחה במידתה, מיתוק מידת הדין

תגיות: מלכות בית דוד, אמהות, מיתוק הדין,

האזן לשיעור:

דף מקורות - פרשת תולדות – אל תהיה עייף

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' חשון תשע"ג
א) בראשית כה' – ויזד יעקב נזיד, ויבוא עשו מן השדה והוא עייף. ויאמר עשו אל יעקב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי, על כן קרא שמו אדום. רש"י – והוא עיף: ברציחה. כמה דתימא: כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד' לא').

ב) בראשית שם - ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ויאמר עשו הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה. ויאמר יעקב השבעה לי כיום, וישבע לו, וימכור את בכורתו ליעקב. ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, ויאכל וישת ויקם וילך, ויבז עשו את הבכורה.

אונקלוס - ואמר יעקב זבין כיום דלהי, ית בכירותך לי. רש"י - כתרגומו כיום דילהן, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה. רמב"ן - והנראה מדעת אונקלוס, כי בעבור היות מכירת הבכורה לאחר מיתת אביהם, אמר, מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו, וזה שמוש "להן" בלשון ארמית, להן את אזיל, לאיזה מקום.. ובנוסחאות בדוקות ומדוקדקות מן התרגום: כיום דלהי, והוא כמו שפירשתי, כי הי בלשונם איזה..

ג) בראשית מז' – ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד, ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב.

רש"י – ותלה: כמו ותלאה, לשון עייפות, כתרגומו, ודומה לו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים.

ד) משלי כו' – כמתלהלה היורה זיקים חיצים ומות, כן איש רימה את רעהו, ואמר הלא משחק אני. מצודת ציון - ענין יגיעה ועייפות כמו ותלה.. אבן עזרא - כמתלהלה - כמשתטה. כמו ותלה ארץ מצרים כלומר נסתכלה עצתם.

ה) משלי כה' – מים קרים על נפש עיפה, ושמועה טובה מארץ מרחק. רלב"ג - כמו שהנפש העיפה, תקח הנאה ותועלת במי' הקרים, להשיב לפנימי הגוף החום הטבעי שהתפזר מפני התנועה, כן יקח האדם.. בשמועה טובה שתגיע לו מארץ מרחק בקרוביו ואוהביו, כי זה ישיב נפשו אליו, כמו שישיבו המים הקרים נפש העיף אליו.

ו) דברים כה' – זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך.. ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים. שמות יז' – ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. מדרש תנחומא בשלח כה' - ..אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם, וכן את מוצא, שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה.. 

ז) משלי כג' – אל תיגע להעשיר.. התעיף עיניך בו ואיננו, כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים.

מצודת דוד - ר"ל מה בצע בעושר, וכי הוא דבר המתקיים, הלא פעמים אבוד בשעה קלה, עודך מנענע עינך להסתכל בו, ואיננו, כי פתאום יאבד, וכאלו עשה לעצמו כנפים, לעוף ממך חיש מהר, כנשר הזה הממהר לעוף לצד השמים ונכסה מהעין.

ח) תהלים קלב' – אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה. מצודת ציון – הוא אישון העין.

ט) איוב מא' – עטישותיו תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר. רש"י - עטישתיו תהל אור - בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש יהל ותזרח אור. תהל - כמו בהלו נרו (איוב כט'). ועיניו כעפעפי שחר - עיניו זורחות ומאירות, כדמדומי חמה, כמו לעת בקר, שהשמש מתאדמת.

י) שמואל א' טז' – ויאמר שמואל אל ישי, התמו הנערים, ויאמר עוד שאר הקטן.. וישלח ויביאהו, והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב רואי, ויאמר ד' קום משחהו כי זה הוא.

יא)  בראשית מט' – חכלילי עיניים מיין, ולבן שיניים מחלב. רש"י - חכלילי - לשון אודם כתרגומו וכן 'למי חכלילות עינים', שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין. משלי כג' – למי אוי למי אבוי, למי מדינים, למי שיח למי פצעים חינם, למי חכלילות עיניים, למאחרים על היין.. אוצר המדרשים רכח' - ד"א חכלילי עינים, ישמח את ישראל, לשון ארמי הוא, מצחק מחאיך, בזמן שיראו ישראל את השכינה שנאמר עין בעין יראו בשוב ה' ציון, וכתיב וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. ולבן שינים מחלב, שימלא שחוק פינו, שכל השוחק בפה מלא, שיניו נראות.

יב) עולת ראיה ב' תל' – מלכות בית דוד היא יסוד לאומה הישראלית, בזה שהיא הולכת עם הנהגת מלכות שמים הדבוקה באומה בכלל לדורותיה, והיא נושאת עיניה למרחוק ליסודו של עולם, וגם את הליכות הצדק והמשרים היא דנה על פי מידת הנצח והאחרית הגדול שיש לכללות כנסת ישראל בעולם, לא על פי ההוה בלבדו, המרכך לפעמים את הלב מפני המראה של השעה, מפני שאינו יודע אחרית דבר. זאת היתה המעלה העליונה של דוד, שהיה לבבו שלם עם ד', ועל כן היתה מלכות בית דוד ביסודה דבקה לנבואה, ועשה כל מעשה על פי עצת ד' הנשגבה, כי לא ממלכת שעה היא כי אם ממלכת עולמים, ששינויי הזמנים והדורות לא ישלטו עליה. 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם'. והעטרה של מלכות בית דוד, שהיא כל כך כוללת עד שהיא נמשלת אל הבריאה בכללה, כוללת בה גם את הכוחות הנפשיים של אבירות וקשיות לב, שהם מוכרחים לשלימות המלכות, רק שהם נצרפים ונמתקים הם מוצאים את מקומם ההגון והמסודר בתוך הנהגתה, ומתוך כללותם של כל הכוחות הדרושים לה, תעמוד במילואה על כל האושר והטוב. העין החודרת, הרואה את ההשקפות המרות בההפכן לטובה, תהיה אז הכרתה את טוב המציאות, ואת אור האהבה והחסד במעלה היותר ברורה, רוממה ועליונה.