אנו מצויים בעיצומה של תקופת המעבר מהציונות החילונית הלאומנית שהפכה לשמאל קיצוני, לציונות שורשית נאמנה לאומית ואוניברסלית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכ' אלול תש"פ
א. דברים ל' – ושב ד' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ד' אלוקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ד' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ד' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך. ומל ד' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך. הטורים - את לבבך ואת לבב. ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מאלול ואילך.. את לבבך ואת. בגימטריא זה לימות המשיח (עי' סוכה נב א). רמב"ן - מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן.. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו.. וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (לא ל - לב).. ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. מלבי"ם - למה יעשה ה' ככה, הלא אם יסיר היצר לא יהיה להם כ"כ שכר על המצות.. למען חייך. שאם לא כן לא תאריך ימים..
ב. סוכה נא. - מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול.. סוכה נא: - מאי תיקון גדול. אמר רבי אלעזר.. והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.. אמר רב: קרא אשכחו ודרוש, וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם, אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה. הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג.. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה. ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה.. תנו רבנן, משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה, שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו, רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו, חיים, עד שלא אמרת, כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר חיים שאל ממך נתתה לו וגו'.
ג. תהלים ב' – למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ד' ועל משיחו.. ד' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך. שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ. תהלים כא' – ד' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגיל יגל מאד.. חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד.
ד. מהר"ל נצח ישראל לז' - אמר לפניו, רבונו של עולם, איני מבקש אלא חיים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, עד שלא עמדת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר "חיים שאל נתתי לו וכו'", עד כאן. וביאור עניין זה כמו שאמרנו למעלה, כי מעלת משיח בן יוסף יש לו הפסק, שיהיו גוברים עליו האומות, ויש הפסק למעלתו. אבל משיח שאל שלא יהיה הפסק למדריגתו, ולא יהיו גוברים עליו האומות. וזהו החיים אשר שאל, דהיינו כי אל כח מציאתו לא יהיה לו הפסק. לא כמו שהיה משיח בן יוסף, שהיה לכח שלו הפסק, אבל לכח מעלת משיח בן דוד לא יהיה לו הפסק. ואז יהיו גוים נחלתו ואחזתו אפסי ארץ, כי יתגבר משיח בן דוד על האומות, ויסלק כח האומות, ועמהם מסתלק היצר הרע.
ה. אורות ישראל ו' ו' - במשיח בן יוסף מתגלה התכונה של לאומיות ישראל מצד עצמם. אמנם התכלית האחרונה אינה התגדרות התיחדות הלאומיות בלבדה כ"א השאיפה לאחד כל באי עולם למשפחה אחת לקרא כולם בשם ד', ואע"פ שזה צריך ג"כ מרכז מיוחד מ"מ אין הכונה כולה רק המרכז כ"א פעולתו ג"כ על הכלל הגדול. וכשצריך העולם לעבור ענין הלאומיות אל הכללות צריכה להיות ג"כ כעין הריסה אל הדברים שהושרשו מצד הלאומיות המצומצמת, שיש עמה המגרעות של אהבה פרטית יתרה. על כן עתיד משיח בן יוסף ליהרג, ומלכות אמתית וקימת תהי' משיח בן דוד. וכשמדת הכוסף אל הטוב הכללי מגיעה לביטול ערכה של התיחדות הלאומיות, הנה עוד צעד אחד והרע יהי' מבוער ג"כ מחיי היחידים, נמצא שביטול יצר הרע והריגת משיח בן יוסף קרובים הם בענינם זל"ז. לפיכך נחלקו חז"ל בפ' החליל על הפסוק והביטו את אשר דקרו, אם הוא על משיח בן יוסף שנהרג או על יצר הרע שנהרג.
ו. סוכה מב: - החליל - חמשה וששה. סוכה נ. - החליל חמשה וששה, זהו החליל של בית השואבה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. ערכין י. - ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח: בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, ויום טוב הראשון של פסח, וביום טוב של עצרת, ובשמונת ימי החג. ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב. רש"י - מכה - שהיו נקבים בחליל ומכה באצבעו על הנקב להנעים את הקול. ערכין י: - פתח בחליל ומסיים באבוב? א"ר פפא, היינו חליל היינו אבוב, ואמאי קרי ליה חליל? דחלי קליה. ת"ר, אבוב היה במקדש, חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה, צוה המלך וציפוהו זהב ולא היה קולו ערב, נטלו את צפויו והיה קולו ערב כמות שהיה. רש"י – דחלי קליה. מתוק קולו לשמוע.
ז. בכורים ג' ג'-ד' – ג. הקרובים מביאים התאנים והענבים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים, והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו, החליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלם, הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם ועטרו את בכוריהם, הפחות הסגנים והגזברים יוצאים לקראתם.. וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום. ד. החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית הגיעו להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס עד שמגיע לעזרה.. ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי (תהלים ל). ישעיהו ל' כט' - השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ד' אל צור ישראל. רש"י - ותשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה'..