מדוע נוקטת התורה בלשון ראיה כשמדובר בברכה ואיך קשורה הברכה להתראות של ישראל בשלושת הרגלים ולברכת המועדים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' אב תשפ"ג
א. דברים יא' – ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. דברים ל' - ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ד' א-להיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו ומשפטיו וחיית ורבית וברכך ד' א-להיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה.. העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. דברים טז' - ושמחת בחגך.. במקום אשר יבחר ד' כי יברכך ד' א-להיך.. שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' א-להיך.. ולא יראה את פני ד' ריקם. איש כמתנת ידו כברכת ד' א-להיך אשר נתן לך.
ב. שמואל ב' טו' - ויאמר המלך לצדוק השב את ארון הא-להים העיר אם אמצא חן בעיני ד' והשבני והראני אתו ואת נוהו. אבודרהם תפלות הפסח - והראנו בבנינו על שם והראני אותו ואת נוהו. תהלים קכח' - יברכך ד' מציון וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך שלום על ישראל. רש"י - מציון - שהוא שער השמים. בטוב ירושלים - ושמחת בכל הטוב. אבן עזרא - וראה בטוב ירושלם בלכתו שלש רגלים. תהלים כז' - לולא האמנתי לראות בטוב ד' בארץ חיים. תהלים קו' - לראות בטובת בחיריך. קהלת ט' - ראה חיים עם אשה אשר אהבת.
ג. שמות כ' - וכל העם ראים את הקולות. רבינו בחיי - ראיה זו ענין השגה. חגיגה ב. - דתניא, יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר יראה יראה - כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות בשתי עיניו - אף ליראות בשתי עיניו. רש"י - יראה כתיב, וקרינן יראה, יראה כל זכורך את פני האדון דמשמע שהאדם רואה את השכינה. שפת אמת ראה תרלד' - הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב וכשנתחדש הבריאה נמשך ברכה חדשה.
ד. אורות הקודש ג' ראש דבר יז' - האידיאל המוסרי, לכל פרטיו, המעשיים, והציוריים, הוא תוצאה ישרה מהאידיאל השכלי, ברום חביונו. המחשבה של האנשים בעלי הרוח, משוטטת היא בעקרה למעלה, בגבהי האידיאל השכלי, האמת והשקר, זהו כל התוכן שלה. התוכן של האידיאל המוסרי, כאחת מצלעותיו של האידיאל השכלי, כלול הוא עמו, ואיננו תופס מקום לבדו כלל. לא בכונה מדויקת לצמצם המבט אל הפרטים של הטוב והרע, ולסור מרע, ולעשות טוב, נוכל לצייר לנו את האידיאל השכלי ברום גבהו, עסק אין לו כלל עם אלה הפרטיות, אלא שכשימצא המואר ממנו פגישה עם תכנים כאלה, שיש בהם טוב ורע, ודאי יעשה את הטוב, ולא יעשה את הרע. הצמצום לכוין את האידיאל בשביל טוב ורע, זאת היא ירידה עצומה, למי שהיה מוכן לחיות חיים של האידיאל השכלי, בעצם טהרתו.
ה. שמות כג' - שלש רגלים תחג לי בשנה. בראשית מח' - וירא ישראל את בני יוסף.. ויאמר קחם נא אלי ואברכם.. ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם. ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי א-להים גם את זרעך. ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו. בראשית נ' - וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף. מלכים א' יח' - וירא כל העם.. ויאמרו ד' הוא הא-להים ד' הוא הא-להים.. ויאמר אליהו לאחאב עלה אכל ושתה כי קול המון הגשם. ויעלה אחאב לאכל ולשתות ואליהו עלה אל ראש הכרמל ויגהר ארצה וישם פניו בין ברכיו [כתיב: ברכו].
ו. בבא מציעא קיד. - אמר קרא ושכב בשלמתו וברכך - יצא הקדש שאין צריך ברכה. - ולא? והכתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו'! - אלא אמר קרא ולך תהיה צדקה - מי שצריך צדקה, יצא הקדש שאין צריך צדקה. ברכות ז. - תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריא-ל י-ה ה' צ-באות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני. שבת פט. - ואמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: משה, אין שלום בעירך? - אמר לפניו, כלום יש עבד שנותן שלום לרבו? אמר לו: היה לך לעזרני. מיד אמר לו: ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת. רש"י – לעזרני. לומר תצלח מלאכתך. מיד. בעליה אחרת, אמר לו יגדל נא כח ה'.
ז. זוהר דברים רעא. - ברוך דצלותא בר נש כורע ביה בברכוי.. מלך בתר דגחין תו לא זקיף מ"ט קודשא בריך הוא אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך ותו לא זקפא, ובגין דא ברכתא דבר נש בריך לקב"ה אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין.
ח. דברים ח' – ואכלת ושבעת וברכת את ד' א-להיך על הארץ הטבה אשר נתן לך. רבינו בחיי – כאשר אנו מברכים להקב"ה יש בזה תוספת רוח הקדש, וברכתנו היא סבה שיתברכו כל בריותיו ממנו.. לשון "וברכת" ענין תוספת ורבוי.. ועוד מלשון בריכה וכריעה, מי שכל ברך כורע לו, וכן מצינו בספר הבהיר (אות ד) מאי משמע דהאי ברכה לישנא דבריך הוא, שנאמר: (ישעיה מה) "כי לי תכרע כל ברך", מי שכל ברך כורע לו.
ט. אורות הקודש ב' התעלות העולם יז' - מבינים אנו בשלמות הא-להית המוחלטה שני ערכים של השלמה. ערך אחד של השלמה, שמצד גדלה וגמירתה אין שייך בה הוספה של מעלה. אבל אם לא היתה האפשרות של הוספה היה זה בעצמו ענין חסרון. כי השלמות ההולכת ונוספת תמיד יש בה יתרון ותענוג ואיזה מין העלאה, שאנו עורגים לה כל כך, הליכה מחיל אל חיל, אשר על כן לא תוכל השלמות הא-להית להיות חסרה זה היתרון של הוספת הכח. ועל זה יש בא-להות הכשרון של היצירה, ההתהוות העולמית הבלתי מוגבלה, ההולכת בכל ערכיה ומתעלה.. וכל מה שהמדע הולך ומתבסס על יסוד ההתפתחות, הולך הוא ומתקרב אל האורה הא-להית היותר בהירה, ובא אל החזון היותר עליון, שאיו לדון על ידו את ההויה כולה.. על דבר היחס שיש בין חלק אחד ממנו לחברו.. כי אם עיקר דינה הפנימי הוא בדבר יחוסה הכללי של כולה וכל חלקיה אל השלמות הא-להית.. ויבאו ימים ויגלה אור ד' בכל הוד מילואו, ויכירו הכל, שדוקא אז יש מקום בינה להשלמות המתברכת, שהקדש צריך לה, כשיש שלמות עליונה ועשירה. והקדש צריך ברכה, ואין צריך צדקה. והיה ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד, הוא ושמו דוקא.