תורת ישראל אוסרת על גבר ללבוש לבוש אשה ולהיפך לא רק מטעמי צניעות אלא מעומק עצום שנוגע להופעת העצמיות הכי פנימית שלנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' אלול תשפ"ג
א. דברים כב' – לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ד' א-להיך כל עשה אלה. רש"י - לא יהיה כלי גבר על אשה - שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף. ולא ילבש גבר שמלת אשה - לילך ולישב בין הנשים. אבן עזרא - לא יהיה כלי גבר - נסמכה בעבור צאת למלחמה, כי האשה לא נבראת כי אם להקים הזרע, ואם היא תצא עם אנשים למלחמה תבא בדרך לידי זנות, וכן לא ילבש גבר. והטעם, זכר שלא נתמלא זקנו, יתערב עם הנשים וינאף הוא והן ואיננו יודע. וזה יורה כי מנהג ישראל היה, וכן ברובי המלכיות להיות מלבוש האנשים איננו כמלבוש הנשים רק הפרש ביניהם.
ב. ויקרא ו' - ולבש הכהן מדו בד. רש"י - מדו בד - היא הכתונת. ומה תלמוד לומר מדו, שתהא כמדתו. על בשרו - שלא יהא דבר חוצץ בנתיים.
ג. שמות כט' - וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד אהרן ויד בניו. סנהדרין פג: - אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון: וחגרת אתם אבנט, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוו להו זרים, ואמר מר: זר ששימש במיתה. רש"י - וחגרת אותם אבנט וגו' - והיתה להם כהונה, משמע שעל ידי בגדים הויא כהונה.
ד. ריקאנטי - על דרך הקבלה יש לך לדעת כי הרמז הוא שלא ישנה סדרי בראשית, כי האיש הלובש שמלת אשה עושה מן המשפיע מקבל, והאשה הלובשת בגדי איש עושה מן המקבל משפיע, וסוד המלבוש סוד גדול לבעלי הקבלה רמזתיו במקום אחר. ועוד יש מפרשין כי גם הנה רמז לסוד העבור, ורמז רמז מופלא שלא יתחלפו נשמת זכר ונקבה בגלגול, כענין שלא עשאני אשה, והבן זה.
ה. בראשית כז' – ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן.. ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'. ויתן לך הא-להים. זוהר תולדות קמב: - ותקח רבקה את בגדי עשו וגו', אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד, ואלין לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון.. וכד הוה לביש לון עשו לא הוו סלקין ריחין כלל, כיון דלביש לון יעקב כדין תבת אבדה לאתרה וסליקו ריחין בגין דשופריה דיעקב שופריה דאדם הוה, ובגין כך אהדרו בההיא שעתא לאתרייהו וסליקו ריחין.. וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ת"ח וירח את ריח הבגדים לא כתיב אלא ריח בגדיו כמה דאת אמר (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, ד"א וירח את ריח בגדיו ויברכהו, דכיון דאלביש לון יעקב סליקו ריחין בההיא שעתא ועד דלא ארח ריחין דלבושיה לא ברכיה דהא כדין ידע דאתחזי הוא לאתברכא דאי לא אתחזי לאתברכא לא סליקו כל הני ריחין קדישין בהדיה.
ו. ברכות השחר – ברוך מלביש ערומים. שער הכוונות ב: - שתי ברכות אלו שהם מלביש ערומים וברכת הנותן ליעף כח.. כי הנה אין אדם בארץ אשר לא יחטא ועל ידי כך מפשיטין מעליו לבוש הקדושה ומלבישין לנשמתו לבוש הקלי' בגדים צואים.. כפי ערך החטא, כי אם החטא הוא קל מתחלש כח הלבוש ההוא.. ואם החטא הוא חמור מסתלק הלבוש לגמרי מעליו, וכנגד ב' בחינות אלו נתקנו ב' ברכות אלו.. כי הנה בכל לילה כאשר האדם מפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה בסוד בידך אפקיד רוחי הנה היא מחדשת אותה בסוד חדשים לבקרים וכו'. ומי שנסתלק ממנו לבושו נותנת אליו בבקר בחינת לבוש ומי שיש לו לבוש אלא שנחלש היא נותנת כח בלבוש ההוא ושני בחינות אלו נעשות בעת הבקר.
ז. זוהר נח סו. - כמה דיהבי לנשמתא לבושא דמתלבשא ביה למיקם בהאי עלמא, הכי נמי יהבי לה לבושא דזהרא עלאה למיקם ביה בההוא עלמא.. ת"ח משה לא יכיל לקרבא לאסתכלא במה דאסתכל אלא כד אתלבש בלבושא אחרא כמה דאת אמר (שמות כ"ד) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ותרגום במציעות עננא, ואתלבש בה כמאן דאתלבש בלבושא.. ויכיל לאסתכלא במה דאסתכל, כגוונא דא מתלבשין נשמתהון דצדיקיא בההוא עלמא בלבושא כגוונא דההוא עלמא דלא יתנהיג אלא בלבושא כגוונא דא וקיימי לאסתכלא בנהורא דנהיר בההוא ארץ החיים.. האי לבושא דקאמרן איהו מה דאמרו חברייא חלוקא דרבנן דאתלבישו בההוא עלמא.
ח. ויחי רכד. - תנא זכאין אינון צדיקיא דיומיהון זכאין ואשתארו לעלמא דאתי וכד נפקין מתחברן כלהו ואתעבידו לבושי יקר לאתלבשא ביה ובההוא לבושא זכאן לאתענגא מענוגא דעלמא דאתי ובההוא לבושא זמינין לאחייא ולמיקם, וכל אינון דאית להו לבושא יקומון הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח) ויתיצבו כמו לבוש.. רבי יהודה אמר כתיב (בראשית כ"ז) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, בגדיו בגדי עשו מבעי ליה, דהא לאו דידיה הוו אלא דעשו הוו הנהו בגדים.. אלא הכי אוקימנא וירח כלומר אסתכל להלאה וארח ריחא דלבושוי דההוא עלמא, כדין ברכיה.
ט. לשם יחוד על טלית – וכשם שאני מתכסה בטלית בעולם הזה כך אזכה לחלוקא דדרבנן ולטלית נאה לעולם הבא בגן עדן.
י. קובץ א' תקיד' - אם המדע, שגם התורה בכללה היא מסוגו, הוסיף לאדם אושר, זאת היא אבן המעמסה, שחולקים עליה חושבים. הצדדים מורים לכאן ולכאן, ואיפה היא הפשרה. אבל נשכח לדבר על דבר המינים, האיש והאשה. התכונה של הגבר היא בנויה לבא לאשרו על ידי הוספת תרבות ושכלול מדעי ואומנותי, והתכונה של האשה היא בנויה, להיות הולכת ומתפתחת דוקא מתוכיותה, בלא עמל של ספרים, וכל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות. כל קלקולי החיים באים, ועכ"פ רבים מהם, מזה שהאיש רוצה ללבוש בגדי אשה, לגדול מאליו כצמח השדה, במובן הרוחני והמעשי, והאשה חפצה ללמוד ולכבש. יבאו ימים ויכיר העולם את עוותתו, ויחזיק כל מין במדתו, ואז יהיה לנו מין אנושי, ממוזג, שהטבע הבריא כשהוא לעצמו, מצד האם, והופעת רוח הפועל והמחפש מצד האב, שניהם כללו את יופיו.