כשהתורה מצוה אותנו לעמוד במלחמה ולא להישבר היא נוקט בלשון אל תערוץ אבל לשון עריצות הוא דוקא לשון של חוזק. מה פשר הענין?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליט' אב תשפ"ה
א. דברים ז' – והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם.. ואכלת את כל העמים.. כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם.. לא תערץ מפניהם כי ד' א-להיך בקרבך א-ל גדול ונורא. אבן עזרא – ואכלת. מצוה הוא לכלותם כאוכל לחם. אונקלוס - לא תתבר מן קדמיהון. הטורים - ולא אמר גבור אלא הזכיר גדול. כנגד אברהם דכתיב ביה (יהושע יד) האדם הגדול, ונורא כנגד יעקב דכתיב ביה (בראשית כח) מה נורא המקום הזה. והזכיר אלו שמצינו שנלחמו, אברהם עם המלכים ויעקב כנגד לבן ועשו אבל לא מצינו ביצחק שנלחם. אלשיך - שתי טענות. אחת, כי ה' א-להיך בקרבך ואם כן כאשר תחת מפניהם נמצאת ח"ו מכניע את מה שבקרבך מפניהם. שנית, כי יותר ראוי תפול חתת ה' שבקרבך עליהם מאשר תפול חתת הגוים האלה עליך.
ב. במדבר לא' - וידבר ד' אל משה לאמר. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים... וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ד' במדין. רש"י - שהעומד כנגד ישראל, כאלו עומד כנגד הקדוש ברוך הוא.
ג. העמק דבר - לא תערוץ. הוא שבירת הגדוד בשעה שאין המלחמה הולך בטוב.. והזהיר הכתוב שאפי' תראה שמתגברים לא תערוץ, כמו שהי' בראש מלחמת עי. כי ה' א-להיך בקרבך. השכינה שרויה בקרב ישראל בשעת מלחמה. א-ל גדול ונורא. מוראו רבה לענוש תכף ומיד על איזה דבר, אבל אין מקום לחוש שיתגברו לגמרי ח"ו, אלא עונש הוא לשעה.
ד. תהלים לז' - ראיתי רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן. ויעבר והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא. רד"ק - רשע עריץ וחזק והולך ומצליח. מצודת ציון - עריץ – חזק. ישעיהו ב' - ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.. ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד ד' ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ. רש"י - לשבור רשעי הארץ. ישעיהו כט' - ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו. כי אפס עריץ. מצודת ציון – עריץ – חזק ר"ל חזק ברשע. ישעיהו כה' - זמיר עריצים יענה. רד"ק - זמיר - ענין כריתה, כמו וכרמך לא תזמור. יענה - ענין כניעה, כמו לענות מפני והעריצים הם העכו"ם.
ה. אורות המלחמה א' - כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו.
ו. יהושע א' - הלוא צויתיך חזק ואמץ אל תערץ ואל תחת כי עמך ד' א-להיך בכל אשר תלך. מלבי"ם - כבר צויתיך, כי זמ"ש (דברים לא) ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ. ונגד חזק אמר אל תערוץ, ונגד ואמץ, שהוא התמדת החזוק בלב אמר אל תחת, ר"ל אל תפול ממדרגתך בשום פעם.
ז. ירמיהו כ' - וה' אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו. רד"ק - ונתן אותי כמו גבור עריץ לעמוד כנגדם, ותרגם יונתן וה' מימריה בסעדי כגבר תקיף.
ח. דברים יא' - לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ד' א-להיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם.
ט. מאמרי הראי"ה עמ' 279 – נחמת ישראל – יסוד חכמת ישראל האמתית הוא ההכרה בערך הא-להי של נשמת האומה. המטבע החילונית של לאומיות בישראל היא זיוף נורא מצד אחד בתפיסת טבע האומה, כמו שכן היא מצד שני שלילתה של ההכרה הלאומית הא-להית, שהוא יסוד הויתה של האומה. חפץ החיים הא-להיים מתגלה באומה בסגולתה בכח טמון האצור בקרבה מירושת אבות, ״רק באבותיך חשק ה׳ לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים״ ״להיות לו לעם נחלה כיום הזה״, כח נפלא שצריך לטפחו, לשכללו ולעבדו, להוציאו אל הפועל. לאומתנו העתיקה אין עוד עד כה נקודה אחת של זמן יציאה אל הפועל הגמור כי היא תמיד הולכת ומתעלה. האומה שהיא מרגשת בעצמה שהיא עומדת על מרום פסגת שלמותה, היא כבר צפויה לירידה וכליון, ולא באלה חלק יעקב. ״ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, של יון עולה ויורד, של אדום עולה ויורד, – ואתה אל תירא, אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית״ (אמור, מדרש רבה כט, ב). ״אל תאמר בלבבך, בהדף ה׳ א-להיך אותם מלפניך, לאמר בצדקתי הביאני ה׳ לרשת את הארץ הזאת – לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים האלה ה׳ א-להיך מורישם מפניך, ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה׳ לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב״. עם עולם יוכל להיות רק עם כזה, שההתעלות התמידית היא עומדת על דגלו, וזה אי אפשר רק באומה, שההתעלות לצד החפץ הא-להי היא שורש נשמתה, שהוא עילוי שאין שום גבול וסוף לרוממותו, כי התכונה הא-להית לא תדע גבול וסוף לעילויה, להשלמתה והתפתחותה. על כן לא יזקן ישראל לעד, ולעולם כחו חדש עמו, ״ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל״. ובזה הוא עומד להוציא אל הפועל את כח ההכנה שבא לו מירושת אבות, שהוא חקוק בטבע נשמתו בברית ושבועת א-להים עליון, למען הקים את השבועה אשר נשבע לאבותיו, שקראו בשמו, בשם א-ל א-להי עולם, והניחו עבודתם הפוריה והנמשכת לזרעם אחריהם. זהו כח החיים האיתן והתמידי, המעמיד את האומה לעד, אור מקומו של עולם השופע עלינו באור שמו הגדול הנקרא עלינו.
י. שמואל ב' י' - וירא יואב כי היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור.. ויאמר.. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו וד' יעשה הטוב בעיניו. רד"ק - אנחנו נתחזק בכל כחינו למלחמה וה' יעשה הטוב בעיניו כי לה' התשועה.