הפרשה נפתחת בברכה על הר גריזים ומסתיימת דוקא בירושלים אז היכן באמת מקום הברכה? ומדוע יש להביא את מתנת ידנו?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' אב תשפ"ה
א. דברים יא' – ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' א-להיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' א-להיכם.. והיה כי יביאך ד' א-להיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל. דברים טז' - שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' א-להיך במקום אשר יבחר.. ולא יראה את פני ד' ריקם. איש כמתנת ידו כברכת ד' א-להיך אשר נתן לך. רש"י - אלא הבא עולות ראייה ושלמי חגיגה. מי שיש לו אוכלין הרבה ונכסים מרובין יביא עולות מרובות ושלמים מרובים.
ב. דברים יב' - כי אם אל המקום אשר יבחר ד' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה.. והיה המקום אשר יבחר ד' אלהיכם בו לשכן שמו שם, שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם.. וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לד'.. כי אם במקום אשר יבחר ד'.. כי אם לפני ד' א-להיך תאכלנו במקום אשר יבחר ד' א-להיך בו.
ג. תהלים קלג' - כטל חרמון שירד על הררי ציון כי שם צוה ד' את הברכה חיים עד העולם.
ד. בראשית רבה פא' ג' - ר' ישמעאל ב"ר יוסי סליק לצלאה בירושלם, עבר בהדין פלטנוס וחמא יתיה חד שמראי, א"ר להיכן את אזיל, א"ל מסיק מצלי בהדא ירושלים, א"ל ולא טב לך מצלי בהדא טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא.
ה. מהר"ם - את הברכה. ב' במסורת דסמיכי בחד טעמי, והשני: כי שם צוה ה' את הברכה. כי יש בבראשית רבה שמראי אחד אחד אומר למה אתון מצלין בהר ציון דליט תצלון בהר גריזים דבריך שם, שהברכות נתונות בהר גריזים. והכותים מצאו דמות יונה בהר גריזים ומתפללין עליו. ועל כן אומר כי שם צוה את הברכה עד העולם אבל בהר גריזים לא ניתנו הברכות כי אם לפי שעה.
ו. בראשית לג' – ויבא יעקב שלם עיר שכם. סנהדרין קב. - תנא משום רבי יוסי, מקום מזומן לפורענות. בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד.
ז. שפת אמת וישלח תרלא' - שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה ר"ת שכם, שם כבוד מלכותו. והוא כנ"ל המשכת רצונו ית' גם בתוך הטבע. ולזה צריך שמירה. ודינה יצאתה יותר מדאי.
ח. אוה"ק א' חכמת הקודש קלד' - אורו של משיח הוא מנהיר את כל העולם, מהפך את כל ההויה לזוהר תורה.
ט. אורות הקודש ב' התעלות העולם יח' - יחוד ברכה קדושה. באור אין סוף אין שייך הוספה, והתעלות, מצד עצמו, אבל באמת אי אפשר שהיתרון של ההתעלות הנצחית תחסר מהשלמות המוחלטה. וזאת היא תורת ההויה, הופעות אורות חיות הויתיות, על ידי רושם של ירידה, במדה כזאת, שלעולם תהיה אפשרות לתוספות ועליה, שהיא בעצמותה סילוק מכל ירידה ושפלות. והפירודים בעולמים יתיחדו כאחד במקורם האחדותי, וההתאחדות תוסיף אור ויתרון בלא הפסק, ברכה תמידית, ותוכן הברכה היא התעלות, והבדלה מכל פחיתות ורשעה, מכל חושך וצמצום, קדושה.
י. אורות הקודש א' – מבוא ג' ד' – הרב דוד כהן הנזיר - דעת ההתעלות התמידית, שיסודה החידוש התמידי, מתקרבת לדעת ההתפתחות היוצרת, המודרנית. וכבר כתבו בחיי הרב, שדעותיו מתקרבות לדעת ההתפתחות המודרנית של ברגסון. אמנם כן, אבל בסוף הרב נוטה הימנו וחולק עליו, בעיקר השלמות המוחלטה. יש השתלמות ושלמות, או שני ערכי השלמות, המוחלטת והמתעלה. יש שלמות של תוספת שלמות, שעדי עד לא תחדל מהתעלות, עליה בלתי פוסקת, השלמות ההולכת ונוספת תמיד, שזהו עדן מיוחד, הליכה מחיל אל חיל. אבל למעלה הימנה השלמות הא-להית המוחלטה, שאין שייך בה הוספה. וכשם שהחשכה גדולה היא זו ההכרה שאינה יודעת רז עליון זה של המגמה התכליתית, של השלמות הא-להית ההולכת ומתעלה, על ידי היצירה כולה, לאין סוף ותכלית, כן יותר מזה אפלה מנודח היא הדעה החושבת שאין כאן כי אם זאת השלמות של ההתעלות, ולא שלמות מוחלטה, שאין שייך עמה ומצדה שום הוספה והתעלות. וזאת היא האפלה השרויה בשטתם של הפלוסופים המעפילים המודרניים. (ברגסון). האיחוד בין שתי ההשקפות הוא בפרק האחרון. יחוד ברכה קדושה, זהו מעבר יב"ק, המעבר מברכת ההתעלות הנצחית, להשלמות המוחלטה, אור אין סוף, ביחוד עליון.
יא. איכה רבה א' לג' - ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמד"א (תהלים ס') בא-להים נעשה חיל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כח גדול של מעלן דכתיב (דברים ל"ב) צור ילדך תשי. ילקו"ש פקודי תיח' - בזמן שישראל ברצון לפני המקום מה נאמר בהן את קרבני לחמי כבנים המפרנסים לאביהם. אוה"ק ג' עבודת הקודש ב' - העבודה הפנימית, שהיא מסתכלת ברזי עולם, והיא מפרנסת את הקודש שלמעלה, ברז הנאצל של תנו עז לא-להים, וישראל מפרנסים לאביהם שבשמים, ובזמן שהם עושים רצונו של מקום הם מוסיפים כח בגבורה של מעלה.
יב. אורות ישראל ג' א' - כשהאדם משים את לבו ודעתו להתדבק באור הא-להי, המאיר בכנסת ישראל בכללה, בכל הנשמות ובכל הדורות מראשית ועד אחרית, מתדבק הוא על ידי זה ממילא באור הא-להות.. ובתוספות כחו מוסיף הוא כח בכללות כנסת ישראל, מפני שהוא חלק ממנה, וממילא מוסיף הוא כח בקומת האדם ובכל העולמות, שנאמר תנו עז לא-להים, על ישראל גאותו ועזו בשחקים, נורא א-להים ממקדשיך, א-ל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם, ברוך א-להים.