מה פשר השם של שנת היובל? מה משמעות קדושת היובל? איך כל זה קשור לנביעה האדירה שפורצת בימינו אלה בתוך נשמות עם ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכג' אייר תשפ"ה
א. ויקרא כה' – וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה. והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים.. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו. יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו.. כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה. בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו. רש"י –ממשמע שנאמר ביום הכפורים איני יודע שהוא בעשור לחדש אם כן למה נאמר בעשור לחדש אלא לומר לך תקיעת עשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם. וקדשתם - בכניסתה מקדשין אותה בבית דין ואומרים מקודשת השנה. יובל הוא - שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה. ומה שמה, יובל שמה על שם תקיעת שופר. אבן עזרא - יובל כמו שלוח. וחז"ל אמרו שפי' יובל - כבש.. ונקראה השנה בשם השופר.
ב. רמב"ן - וכל זה איננו נכון בעיני. כי פירוש "שופרות היובלים" קרני האלים.. וכן בגמרא (ר"ה כו.) מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא שכן בערבי קורין לדיכרא יובלא, והשופר ביום הכפורים אין מיוחד להיותו מהאיל.. ועל דעת משנתנו וכל התנאין מצותו בשל יעלים, א"כ למה תקרא השנה שנת האיל.. ולפי דעתי לא קראו הכתוב יובל על התקיעה רק על הדרור.. ואמר יובל היא, שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו יובילוהו רגליו מרחוק לגור. ונשתמשו בלשון הזה בענינים רבים.. פלגים יבלי מים (ישעיה ל), הם המעמקים ששם יובלו המים. ונתנה הארץ יבולה (להלן כו).. ענין הבאה גם כן, כמו שיקרא תבואה.. ויהיה פירוש "יובל היא תהיה לכם" הבאה היא ותהיה כן לכולכם.
ג. רמב"ם שמיטה ויובל פ"י ה"ח - משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה.
ד. שבת הארץ – הקדמה - אותה הפעולה, שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמטה על האומה בכללה. צרך מיוחד הוא לאומה זו, שהיצירה הא-להית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור הא-להי שלה בכל מלא זהרו, אשר לא ישביתוהו חיי-החברה-של-חול עם העמל והדאגה, הזעף, והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו-שהיא.. רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל, "שנת שבתון יהיה לארץ, - שבת לה'". בשנה זו מתגלה צביונה של האומה בכליל הודה, במקור רוחה הא-להי. והארה זו, הבאה אחת לשבע שנים, מושכת אחריה עליות אידיאליות א-להיות, שבהכשרן האטי של הנשמות הן הולכות וכובשות להן מקום בחיים, עד שהשקפות-החיים הנובעות ממנה נעשות יותר ויותר קבועות ומסוימות ופועלות, עד בא תקופה יותר ארוכה, יותר חשובה, שהיא מספקת כבר להעלות לא את אישי-האומה היחידים ולא רק את כללותה בדור ההוה היחידי כי-אם את הדורות שלה. היובל, זוהי תקופה הרת-עולם, הערוכה מיסוד החפש הא-להי העליון.. "מונין שמיטין לקדש יובלין", להכשיר אליו את החיים, "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה". ומצנור-החיים של היובל.. יונקת היא השמטה ומתמלאת את זיוה השלם והרענן, - המתגלה בה מתשוקתה אל הסדר הא-להי שיחול במלא כל היקום ולא רק בקרבה פנימה, לבדה. והולך ומתעלה הוא הרוח, עד שנצבר כח גדול ועצום, שיש בו די אונים לא רק לגלות את הטוב שישנו במזומן באוצר חיי האומה, לשמור את צביון-החיים, כמדתה של השמטה, כי-אם גם לישר את המעקשים והקלקולים של העבר ולהעמיד את מצב חיי האומה ע"פ הויתה המקורית, להשיבם לימי-העלומים ברעננות מטעה, ולגלות לא רק מה שגנוז בטבעה של נשמת האומה בפעל כי-אם מה שמוכשר להגלות ולהאיר בקרבה, על-ידי עזרת התגלות ההטבה הבחירית שלה, שהיא צריכה להעיר את ההתרוממות היובלית.. "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם". רוח א-ל עליון של הסליחה הכללית, הפוגשת את כל יחיד בכל יום הכפורים, מתעלה כאן בקדושת היובל לצביון כללי, בהתלבש האומה ברוח סליחה ותשובה לישר את כל עוותי העבר.
ה. מאמרי הראי"ה – דרך התחיה - התגברות כל קניני האומה תלויה בהתגברות ההויה הנפשית של האומה, והתגברות ההויה הנפשית של האומה תלויה בהזרחת הרוחניות.. ההזרחה הפסיכית הא-להית, המלאה בשמים ובארץ ומקפת את כל שנויי החיים מראשית ועד אחרית, במובן הזמנים והמצבים, מחזקת את כל קניניה של האומה: תולדתה, שפתה, ארצה, סגנון חייה, - הכל מתמלא על ידה עדן ונעם, גבורה ועשר.. אבל אם קניני האומה רחוקים ממבוע הא-להי, הם סופגים אל קרבם נטפי פסיכיות ערפלית בלתי מזוקקה, שמעיבה את זהר המוסר המוחלט ומסירה מהם את האמץ הא-להי המפעם בקרבם. המחלה מתגלה ומראה אותותיה בקרירות פנימית והתלהבות חיצונית לקנינים החיצוניים, ובאין אש קדש של האמונה השלמה בתוך אותם הקנינים החיצוניים, הם הולכים ונחלשים ונקפאים ומביאים לידי התרגזות על התקוות שנכזבו, על החיים התפלים. אז תזכר האומה בכמהון את ימי כלולותיה ומעל לכל החכמניות תדאה עד העולם הא-להי אשר עזבתו. הפסיכיות האלהית הגנוזה בנשמתה תתעורר, רוח חכמה ומוסר היצוק בה ישוב לתחיה; אז כל קניניה החיצוניים יוארו באור עליון וחן א-להי ימלא את כלם. בכל לב תחל אז לחדר חבה פנימית שאננה ובטוחה. והתנועה הפסיכית האלהית, תנועת עולמים, תתגלה אז בחזון, בשירה ובכל נשמה מוכשרת, וצליליהם יכו גלים בים הרוח של הכלל כלו, בתחילה בכלל האומה הישראלית ואח"כ בתכיפות סמוכה בתוך כלל האנושיות. כל הנמחק יחזר ויוחק, וכל הנשכח יחזר ויזכר ושמחת השמים והארץ תשוב לקדמותה.