האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות המעשית, שירת חיינו הלאומיים וחיי ההויה בכלל, בואו נעורר את השיר מחדש
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לי' שבט תשפ"ב
א. שמות טו' – אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד' ויאמרו לאמר אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים. רש"י – אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה.. אגרות הראי"ה א' מ' - ..שאין התפעליות שירית נכתבת לשם תכלית, כי אם כך היא הצורה הנפשית פנימה, ושירים שנכתבים לשם מגמה אין רוח השיר הטהור חל עליהם. וכמו כן הגדות.. וכל תכנן של האגדות הטהורות והקדושות הנן העתקה נאמנה של חזיון הנפש בעולמה הפנימי..
ב. ערכין יא. – מנין לעיקר שירה מן התורה.. רב מתנה אמר, מהכא, תחת אשר לא עבדת את ד' א-להיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב, הוי אומר, זה שירה. רש"י - אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב.
ג. דברי הימים א' טז' - עז וחדוה במקמו. ברכות לא. – תנו רבנן, אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה. שבת ל: - ושבחתי אני את השמחה, שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה, זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'.
ד. קובץ א' תקד' - האמונה היא שירת העולם העליונה, ומקורה הוא הטבע האלוקי שבעומק הנשמה, העונג של ההסתכלות הפנימית של אושר אין סוף. התורה הקצובה היא בנויה על פי המסקנא של שירת קודש עליונה זו, בתקציבתה המעשית.
ה. קובץ ח' קעט' - אין שירה בעולם, שלא תופיע בה קדושת האמונה את זהרורי אורותיה. וכשהקדושה היא מתגלה ברוח השירה בצורתה הטהורה והמלאה, אז היא באמת שירה קודש, אשר אך שרי קודש ושרי א-להים ישירו אותה.
ו. זוהר במדבר קיח. - כתוב אחד אומר עבדו את ד' בשמחה, וכתוב אחד אומר עבדו את ד' ביראה וגילו ברעדה, מה בין האי להאי, אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא.
ז. ר"ח פלאג'י - לב חיים ב' ט' - לנגן בתוך התפילה.. כמו שהיה בזמן ביהמ"ק זה לא שמענו ולא ראינו דבר זה לא בנביאים האחרונים אחר החורבן ולא באנשי כנה"ג ולא בתנאים והאמוראים בתלמוד בבלי והירושלמי ובמדרשי חז"ל, ולא ברבנן סבוראי וגאונים והפוסקים ראשונים ואת אחרונים עד היום הזה, שיאמר שום אחד מהם, דבר זה להיות מנגן כלי שיר בתוך התפילה, דבר שלא יש שום שמץ מנהו, וגם לא בזוה"ק ובתיקונים ובזוהר חדש ולא במקובלים ז"ל, וא"כ מי הוא זה בדור שיבוא לחדש דבר זה שלא היה לעולמים.. כי שאני דוד המלך ע"ה והנביאים, כשהיו מנגנים, לא היו מאבדים כוונתם, משא"כ אנחנו.. ומדתיקן ריב"ז תקנות זכר למקדש ולא תיקן בענין זה תפילה עם כלי נגינה בביכנ"ס א"כ אין מקום לחדש דבר מעתה.. כי כל שהוא מנהג שלא מן הדין בלתי שום שורש וגם אינו פשוט ברוב ישראל, ויש בו פקפוק.. אין בו מתורת מנהג ובכל מקום ובכל זמן יכולים לבטלו ומצוה לבטלו.
ח. משפטי עוזיאל ח' יח' - שיש איסור בדבר להכניס כלי זמר ולזמר במקדש מעט שהוא בית הכנסת, הואיל וזמרה בכלי שיר היא מעבודות שבמקדש ואינם מתקיימות בחורבנו אלא בדבר שפתיים וכמה שנאמר (הושע יד) "ונשלמה פרים שפתינו", וזהו טעמם של אבותינו הקדמונים בכל הדורות, ובכל קהילות ישראל בכל פזוריהם, שנמנעו מהכניס כלי זמר בבית הכנסת, וכ"ש הוא שאסור לזמר בהם. וכל המשנה ממנהגם של ראשונים אינו אלא טועה ומטעה ועתיד ליתן את הדין ולא עוד אלא הוא מפר שבועת האבות בשעת גלותם שאמרו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" ומכלל הזכירה היא להימנע מכל דבר שהיה נעשה בבנין המקדש אשר בירושלים.. מכלל הדברים למדנו, שאין להתיר לשיר בכלי זימרה בבית הכנסת בשעת התפילה, כי התפילות צריכות להיאמר בגילה שיש בה רעדה, ולא בשמחה של כלי זמרה.
ט. אוה"ק ג' מוסר הקודש עג' - יסוד השיח מדתו של יצחק העומדת למעלה גם ממדרגת שיר, שהוא יסוד התגלות קדושת ישראל, שיר אל, שכל, יכולת, רצון, שהוא למעלה מזמר, החובק רק את ההמשכות של השיר, ולא את עוצם מקוריותו. במקום שכל בא זכרון, במקום יכולת באה מחשבה, במקום רצון אדיר הממולא אור השכל והיכולת המוחלטה, בא רצון קלוש, שהוא מתחיה רק מהשפעת הזכרון של העבר, והציור לחשוב על דבר אידיאלי היכולת, בתשות כח, באפס כל גבורה להגשימם, להוציאם אל הפועל. אבל גם הרצון הוא רק סעיף קטן מעץ החיים כולו.. עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם. זה יסוד שיח, שכל, יכולת, חיים.. שופטים ה' - עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר.
י. קובץ א' קסה' – בכלל, האמונה היא שירת החיים, שירת המציאות, שירת ההויה. והשירה היא ההשגה היותר חודרת, יותר פנימית, במעמקי מהות המושג, בתוכנו הפנימי, מה שאי אפשר כלל להשגה הפרוזית. על כן האספקלריא האמיתית של החיים, היא דוקא בתוך שירת החיים, לא בחיי החול המתבטאים ע"י הפרוזה. אוי לו למי שרוצה לאבד מן החיים את הדר השירה שלהם, הוא מאבד את כל התוך של החיים, ואת כל האמת שבהם. הפרוזה כולה היא תופסת את ערכה מפני שהיא נסמכת על שירת החיים.
יא. קובץ א' רו' - השירה הא-להית ערה היא בנשמת גדולי הצדיקים, עד שכמה פעמים אינם יכולים להתעסק בשום דבר פרטי הדורש חשבון ומחשבה, מפני שנועם השירה מתגבר על הכל, ומטשטש את כל הצורות הפרטיות במתיקות זהרו. והם ממשיכים אל כל הענינים המעשיים, ואל כל עניני התורה המעשית, את נועמה של השירה העליונה, ודוקא ע"י זה הם יכולים להכנס בכל הענינים המעשיים, בין במעשה בין בלימוד.
יב. קובץ א' תרב' - השקפת עולם גלויה ורציונלית, צריכה היא תמיד להתאחד עם השקפת עולם נסתרת מיסתית. ומשתיהן יחד, לכללותן והמון פרטיהן, תפרח השירה, תעוז הגבורה, יתהדר היופי ותרבה הדעת.