מה עושה את משה ואהרון שני גדולי תורה זקנים למהפכנים הגדולים שהוציאו את ישראל ממצרים. לדמותו של המהפכן הישראלי
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' טבת תשפ"ג
לע"נ ר' ישראל אהרון ב"ר נחמן ז"ל פישל ורעייתו חיה שיינא ב"ר שמעון ז"ל
א. שמות ו' – אלה ראשי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא חצרן וכרמי אלה משפחת ראובן. ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית אלה משפחת שמעון. ואלה שמות בני לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה. בני גרשון לבני ושמעי למשפחתם. ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה. ובני מררי מחלי ומושי אלה משפחת הלוי לתלדתם. ויקח עמרם את יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה. ובני יצהר קרח ונפג וזכרי. ובני עזיאל מישאל ואלצפן וסתרי. ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר. ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת הקרחי. ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם. הוא אהרן ומשה אשר אמר ד' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם. רשב"ם - מפרש במכילתא אילו שלשה שבטים שגינה אותם יעקב בעת צואתו ייחסם עתה הכתוב להודיע שחשובים הם. רמב"ן - לא רצה הכתוב להתחיל אלה שמות בני לוי לתולדותם, שלא יראה שיהיה לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה, אבל הזכיר אחיו הגדולים ממנו וכי הוא נמנה שלישי. ספורנו - בדין מנה את אלה שרים על ישראל, כי הם היו נכבדים מכל האומה, וזה כי ראובן בכור ישראל, ולא היו מצאצאיו אנשים ראוים להקרא בשם, זולתי בניו הנזכרים שהיו מכלל ע' נפש שכבר מתו.. וכך היה מבני שמעון, אבל לוי שהאריך ימים על כלם, גדל גם את בני בניו להבין ולהורות, וכן קהת ועמרם, באופן שיצאו מהם משה ואהרן ומרים.
ב. משך חכמה - הנה העמיד השי"ת משה ואהרון לנביאים ומנהיגים לבל יפל ספק בלבב בני ישראל ופקפוק בשליחותם. לכן בחר בהם שהם זקנים, והזקן בל יעשה תחבולות רמיה לרמות אחרים, ובפרט להוציא עם שלם בלתי מסודר, ולהניחם כצאן, אחרי כי זקן האיש ופחד המות נגדו, וחום רוחו כבר אבדה. כן בחר השי"ת כי יהיו מבקרים אחרי פעולות משה ומהרהרים אחריו בכל נטיה לרעה, כדי שלא יהיה שום פקפוק בנבואתו לדורות הבאים אחריו. והיו ארבעים שנה פנויים משדה וכרם, ולבבם טרוד רק במושכלות, והיו מביטים אחריו בכל פרט ופרט. וכן עם קשה עורף - דבר הנחקק בדבר קשה, הוא חרות לעד לא ימחק. לכן סיפר כי בני ראובן פלוא, ובני שמעון בן הכנענית ובני יצהר קרח ופנחס, אשר כל אלה - בני פלוא ושבט שמעון וקרח - היו מתנגדים אל משה בכל פרט, ופנחס עשה מעצמו וקנא לה', אשר כל אלה לא נשאו פני משה, והיו מבקרים את מפעליו. לזה "הוא אהרון ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים" - כי הם ינחילו את המושכלות האמיתיות וידיעת האלקות בלי שום פקפוק מורשה לדורות. "ומשה בן שמונים שנה (ואהרון בן שלוש ושמונים שנה) בדברם אל פרעה", (להלן ז, ז) כדי שיאמינו בם ישראל, כי זקנים כאלה לא ישקרו ולא ירמו אותם להוציאם במדבר וכו' והבן.
ג. שיר השירים רבה ב' א' - הנצנים נראו בארץ, הנצוחות נראו בארץ, איזה זה, זה משה ואהרן שנא' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמן של מצרים שיזמרו, הגיע זמן עבודת כוכבים שלהן שתעקר שנא' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו שנא' ויבקעו המים, הגיע זמן של שירה שתאמר שנא' אז ישיר משה, ר' תנחומא אמר הגיע זמן שתעשו זמירות להקב"ה, שנא' עזי וזמרת י-ה, זמירות י-ה.
ד. רמב"ן בראשית מט' י' – לא יסור שבט מיהודה. וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה.. בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקב"ה עליהם את עבדיהם והם הכריתום. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'.
ה. אורות הקודש ח"ד העלאת העולם י' - משה הוא איש הא-להים, בעלה דמטרוניתא, כל תיקוני עולם הזה גם הגן עדן ותיקוני הנשמות בכללם, אינם כי אם דברים טפלים למאוייו הנצחיים, כי אם התיקון השלם של העולמים כולם, שאי אפשר להם לצאת אל פועלם הגמור בשכלולם המלא, כי אם על ידי תיקון העולם שעל ידי ישראל. כל מה שנתבע מצד התיקון הכללי של כל העולמים, נדחים התביעות של כל כללות העולם המוגבל, וכל הופעותיו, גם הרוחניות שברוחניות. יעקב קבע לו מגמת העולם המוגבל בכל הוד גדולתו ביפיו הקדוש בעזוז מוסרו בנצחיותו בשלמות נשמותיו, ביתא דלתתא, אבל משה ביתא דלעילא הוא עלמא דיליה, אלא שכל כך מתאימים הם העולמים עד שכל הצרכים דלתתא מתמלאים בכל דייקנותם על ידי המגמה של בנין ביתא דלעילא, בכל ביתי נאמן הוא.
ו. אורות הקודש ח"ג מוסר הקודש לה' - כשמתפללים מתפשט כח הרצון, והדבר המפשט את כח הרצון ביותר הוא כשמכוונים במילוי הרצון אל ד'. כשהמחשבה דבקה בא-להים, והרצון דבק בו אז בקשר מחשבתי פנימי, אז כל כחות הנפש מתגדלים מעל כל גבול, והרצון הטוב והמעולה בהתפשטו ביותר, פועל הוא את טובו. התפלה היא פעולה ממש, ככל פעולה שהטבע שלה מורגש. אמנם הכל תלוי בגודל קדשו של הרצון היחידי של המתפלל, ושל התוכן הא-להי הממלא את נשמתו, ותפלתן של צדיקים עושה מהפכה גדולה לטובה, בערכי העולם כולו. מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת רגזנות למדת רחמנות.