מה היחס הנכון בין התפילה התורה והחזרה בתשובה לבין הצורך להחזיק צבא גדול וחזק ומוכן לגמרי למלחמה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' שבט תשפ"ד
א. שמות יג' – ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר א-להים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב א-להים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים. רש"י - אין חמושים אלא מזויינים. ר' חיים פלטיאל - מכאן ראיה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, דאמר פן ינחם, ויתן בלבם שלא יתנחמו אלא דהכל בידי שמים וכו'. אבן עזרא - והנה לא ראו מלחמה, והיו עבדים תחת יד אחרים, והנה כאשר יצא פרעה אחריהם אין בהם מרים יד. גם עמלק יצא על ישראל במתי מעט ויזנב אחריו והיה נחלש מפניו, לולי משה בחירו.
ב. שמות יד' - ויאמר משה אל העם אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום.. ה' ילחם לכם ואתם תחרשון. אור החיים - התיצבו וראו. אולי שנתכוון לומר להם שיתיצבו בתפלה. ואתם תחרישון למדת הדין פירוש תרבו בתפלה להשמיע במרום קולכם להחריש למדת הדין עליכם.
ג. בראשית לב' - והיה המחנה הנשאר לפליטה. רש"י - התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה.
ד. שמות יז' - ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם. מכילתא דר' ישמעאל בשלח מס' דעמלק א' - אין רפידים אלא רפיון ידים לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה לכך בא שונא עליהם לפי שאין השונא בא אלא על רפיון ידים מן התורה.
ה. שמות יז' - ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה הא-להים בידי. ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
ו. ראש השנה כט. - משנה. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים.
ז. רבינו בחיי במדבר יג' - סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה. (משלי כא). שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס ימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכלתו והשתדל בכל כחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, ויש חולה שימות עם המאכלים המועילים ויש שתגיע לו רפואה עם המאכלים הרעים המזיקים, וא"כ אין עיקר התשועה בענין המלחמה ולא בענין הרפואה להכנותיהם רק בשם יתעלה שכן כתיב: (תהילים קמז) "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", וכתיב: (תהלים קמז) "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה", וכתיב: (תהלים לג) "שקר הסוס לתשועה", זאת כוונת התורה ורוב הפסוקים מוכיחין כן, ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע, ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם.
ח. שמות יז' - ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. ר' חיים פלטיאל - לפי שעמלק היה מכשף והביא עמו ללחום עם ישר' אנשים שיחיו כל השנה ההיא, אמר בלבו אלו האנשים לא יהרגו במלחמה, לכך אמר משה עמלק הביא עמו [אנשים] שיהיו חיים כל השנה וע"כ לקח אנשים גבורים שיוכלו לחתוך ראשי אברי גיבוריו ויעש יהושוע כן.. וע"כ כתיב ויחלוש, כלומר לא הרג אותם אלא החליש אותם. כך נדרש במדרש. רבינו בחיי - מלת "ויחלש" מעידה שאין הקב"ה משחית ומבטל מערכת הכוכבים לגמרי, ואינו מכריח הטבע שלא יעשה דרכו ומנהגו אלא לצורך גדול ולענין הכרחי, לפי שהמערכה ומעשה הטבע פעולותיו, ואיך יבא כנגד פעולתו לעקור ולהשחית, אבל הוא יתברך מתחכם על המערכה להציל מי שרוצה להציל ויוסיף ויגרע כרצונו על פי השכר והעונש מבלתי השחת המערכה, וזהו לשון "ויחלש" שלא אמר ויהרוג והקב"ה הציל את ישראל מיד עמלק והמערכה לא נשחתה. וכן מצינו שדרשו: צא מאצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. ולמה לא היה עושה שיוליד אברם אלא שלא תשחת המערכה.
ט. מלבי"ם - זה עזר ליהושע לנצח את עמלק, ובכ"ז ע"י שהיתה מלחמה טבעית והזכות היה קטן כמ"ש וידי משה כבדים לכן לא מחה שמו לגמרי רק החליש אותו, וכן לא גבר עליו בנס גלוי רק לפי חרב ע"י חרב ומלחמה.
י. אגרות הראי"ה ב' תקעא' - כשם שאנו מכירים ומאמינים שתשועת ישראל תבא על ידי התחלה של קץ-המגולה, שנעשה אנו בכח אשר נתן לנו ד' לעשות חיל, לרכוש את הארץ, לגאול אותה. לעבדה ולבנותה, לכבש אותה בכיבושים קולטוריים ומעשיים, כן עלינו לדעת יותר ויותר כי רוח ד' אשר על אליהו, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת, צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, ע"י כחותיה היותר טובים, תלמידי- חכמים המרבים שלום בעולם.