מה פשר המילה הזו יהלום? מדוע האבן היקרה הזו שייכת דוקא לזבולון? ומדוע בית המקדש נקרא על שם זבולון בית זבול? מפתיע
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' אדר ב' תשפ"ד
א. שמות לט' – והטור השני נפך ספיר ויהלם. יונתן - ועליהון חקיק ומפרש שמהת תלת שבטיא יהודה דן ונפתלי.
ב. שמות כח' תרגום ירושלמי - כתב מפרש עליהון שם שבטין תלתא יהודה יששכר וזבולון.
ג. אלשיך - ועל השלישית שיהיה שונא בצע ולא ישא פני עשיר, רמז בזבולון שהיה עשיר וחקוק ביהלום שהיא פיר"לה עגולה, לראות שאם בא עשיר לפני הדיין יתן אל לבו כי העושר טוב המתגלגל ובלתי קיים ולא יפסיד העולם הבא הקיים לעד בשבילו. וילמוד מזבולון עצמו שהיה מוציא כל הונו לתלמוד תורה של יששכר מהטעם הנזכר.
ד. רבינו בחיי - זבולן על "יהלום" והוא הנקרא פירל"א, והיא לבנה כלה, על שם שהכסף לבן, והוא סימן לעשרו של זבולן, שנאמר: "זבולן לחוף ימים ישכון", לכך נתנה לזבולן והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם, שכן אמר הכתוב: (בראשית ל) "הפעם יזבלני אישי".
ה. בראשית ל' - ותאמר לאה זבדני א-להים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון. רש"י - יזבלני - לשון בית זבול [לינה] בית מדור. מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי. משך חכמה - כתר כהונה - לוי, כתר מלכות - יהודה, כתר תורה – יששכר.. אך יששכר בלא זבולון מחזיקו אינו יכול ללמוד, ולכן אמרה בלידת זבולון "הפעם יזבלני אישי" ו"זבדני אלקים זבד טוב", ודו"ק.
ו. בראשית טז' - ותקרא שם ה' הדבר אליה אתה א-ל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי. אבן עזרא - כמו פה, וכן הבא עוד הלום איש. שמואל א' י' - וישאלו עוד בה' הבא עוד הלם איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. שמות ג' - ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. שמואל א' יד' - ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם. רד"ק - וילך והלום - מן והלמה סיסרא פי' הלוך והשבר.
ז. שמואל ב' ז' - ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי א-דני ה' ומי ביתי כי הביאתני עד הלם. רד"ק - ואין הלום אלא מלכות שנאמר הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. רות ב' - ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ. שבת קיג: - אמר רבי אלעזר: רמז רמז לה; עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלם, שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי א-דני ה' ומי ביתי כי הבאתני עד הלם.
ח. מלכים א' ח' - אז אמר שלמה ה' אמר לשכן בערפל. בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים. מצודת ציון - זבול - מדור כמו מזבול קדשך. אלשיך - הנה על פסוק ירושלם הבנויה, אמרו שירושלם העליונה כנגד התחתונה, ולבאר מציאות זה להיות מבוא לשכון י-ה אלקים בבית הבחירה שבארץ היא בחי' מציאות בית המקדש של מעלה בקדושתו שורה בשל מטה, ועל כן יש שייכות לתחתון להיות מושב לשכינה אשר בעליון, וכמאמרנו על ענין עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, כי העומדים שם הם העומדים בבית ה' העליון, ועל כן אין להם שיעור ויחזיקם המקום. ועל דרך זה הוא גם כן בירושלם העליונה שכנגד התחתונה, והוא ענין ירושלם הבנויה שהיא של מטה של בנין היא כעיר שחוברה לה יחדיו שחוברה לה כנגדה היא יחד עמה למטה, ומה גם עתה בבית המקדש שהעליון שורה בו, וזה ענין כתובים אלו כי בראות שלמה כי שכן הענן בבית המקדש עד גדר שלא יכלו לסבול הכהנים, אז אמר שלמה בדרך תימה, האם ה' אמר לשכון בערפל חומריות העולם הזה איך יתכן, אך אין זה כי אם שלא בית אחד יחשב שבניתי כי אם שנים, שבבנות בית למטה כאילו בניתי של מעלה כי פה שורה העליון. וזהו בנה בניתי כי בבנין זה בניתי גם העליון הוא בית זבול כי שם הוא כנודע מרז"ל, כי בית המקדש של מעלה הוא ברקיע הרביעי הנקרא זבול שעל ידי כן הוא מכון לשתשב כאחת בשני עולמים.
ט. ישעיהו סג' - הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. מלבי"ם - כי השמים על ידם ינהיג ה' הנהגתו התמידית הטבעיית שהם מיוחסים לשמים, והזבול מציין מקום שכינת עוזו והשגחתו ששם ינהיג הנהגתו המופלאת הנסיית.
י. שפת אמת בראשית חנוכה תר"נ - יששכר התורה וזבולון ביהמ"ק בית זבול למצוא גם בעוה"ז מקום לה'.
יא. זוהר חדש בראשית יז: - היושבת בגנים כלומר נשמתא קדישא דאת יתבא בההוא עלמא בין גנותא וטנופא ואתעסקת באורייתא. עבודת ישראל ליקוטים לאבות ב' - פירוש שהיא יושבת בזה העולם שהוא מלא זבל ודברים גשמיים.
יב. אורות התחיה טז' - דבר פשוט הוא שהצדיק עושה כל מעשיו בקדושה, וכל פעולותיו הגשמיות עולות הן לתקונו של עולם, וזאת היא אהבת המלאכה, שכל כך שגבה מעלתה מצד עצמה ושנתנה בברית כמו שתורה נתנה בברית. ומעתה אין ספק שתקון עולם מלא והתרחבות אור הקדש נמצא באמת בכל מלאכה: כל תנועה שמצלת איזה חלק מן ההויה מן שליטת התהו, – דבר גדול וכללי יש כאן. אמנם הנעלה מכל היא ההצלה הכללית של הכשרת החיים הפנימיים של המציאות, להוציאם מידי גלמותם ולתקנם בתור כלים שלמים העושים את תפקידם יפה. אבל המחשבה של גדולי הדעת מתאחדת גם עם הנטיה ההמונית וקל וחמר עם נטית אהבת המלאכה והעבודה הממשית, שהיא כבר נטיה של שאר רוח, ורוח א-להים חופף עליה. וכשישנם צדיקים בדור, שאור ד' מופיע עליהם תמיד, הם מאחדים נשמתם עם נשמת הכלל כלו, והגות לב הפנימי של המוני בני אדם עושי המלאכה מתאחדת עם הגות לבבם. וצד המארה שיש במלאכה שהיא באה מצד קנאת איש מרעהו, ומצד שנאת הבריות היונקת הרבה ממלחמת החיים בצורתה הארורה בעולם הירוד, הרי היא הולכת ומתפכחת, ויוצאה היא מכלל ארור ובאה לכלל ברוך. לפעמים יש כח בצדיקים לתן אור קדושה בעצמות המלאכה עד שיהיה בה כח מעין של תורה, להביא לחיי עולם הבא ולתקן את הפגמים ולהשיב בתשובה גמורה את עוסקיה, "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים".