מדינת ישראל השתנתה ואנשים מתקשים לקבל את השינוי ולצעוד קדימה בראש מורם אל הויה ישראלית חדשה. למה? ומה עושים?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' טבת תשפ"ו
א. שמות ו' - וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה.. וידבר משה לפני ד' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. אור החיים – אולי כי לצד שלא היו בני תורה לא שמעו, ולזה יקרא קוצר רוח כי התורה מרחבת לבו של אדם. ומעבודה קשה. טעם אומרו ומעבודה, זה יגיד כי מלבד צער העבודה, עוד היה להם קוצר רוח, והטעם בראותם כמה כבדה עליהם המלאכה, קצרה נפשם מלבד פרט צער העבודה, וגם מדרך האיש אשר תקצר נפשו לא יוכל עבוד כי יחלש למכאובו, ורעים הם השנים.
ב. שמות יב' – משכו וקחו לכם צאן.. ושחטו הפסח. שמות רבה טז' ב' - היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ) איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים, הה"ד משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח, שבכך הקב"ה פוסח עליכם, הוי (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון. ר' חיים פלטיאל - מקוצר רוח שהיה להם מע"ז שהיא קשה שהיו עובדים אותה כדכתיב ואת ערום ועריה, וכתיב משכו וקחו לכם צאן פי' משכו ידכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה.
ג. העמק דבר - מקצר רוח. נשימה קצרה, וקשה לסבול דבור ארוך הנדרש להסבר ולהקשיב באורך רוח. ומעבודה קשה. לא היה להם פנאי להפנות לדבר, והדרש ע"ז יבואר להלן י"ג ט' שלא רצו בטובה זו של יציאת מצרים באופן שיהא עליהם השגחת ה' ע"פ עבודתו. שמות יג' ט' - והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך.. כי ביד חזקה הוצאך ד' ממצרים. העמק דבר - כי ביד חזקה וגו'. שלא תתפלא למה הצריכנו הקדוש ברוך הוא כ"כ מצות ותחבולות לבטחון ואמונה בהשגחתו ית', ע"ז נותן טעם משום שהנך רואה ויודע שדבר זה אינו מתקבל ברצון לפניך, עד שבע"כ היינו ע"י מכת הדבר שהוא ביד חזקה הוציאך ה', והיינו משום שלא היו נוחים לקבל על עצמם השגחתו ית'.. ובאמת אנו רואים דבפעם הראשונה כששמעו כי פקד ה' את עמו כולם האמינו ויקדו וישתחוו, ולא כן היה בפעם השני, אלא משום שבמאמר השני הודיעם משה בשם ה' והייתי לכם לאלהים, היינו השגחתו תהא עליהם ע"פ מעשיהם, מש"ה לא נתרצו כולם לקבל עד שהוציאם הקדוש ברוך הוא בע"כ, ובדבר שקשה על האדם לקבל נדרש הרבה פעולות להשריש בלב שמכ"מ כך הוא.
ד. שיר השירים ה' - פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה. רש"י - כלומר כבר למדתי לעצמי דרכים אחרים, לא אוכל לשוב אליך עוד, כענין שנאמר (ירמיה מד) ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים וגו' שהיו הדרכים האל' ישרים בעיניהם.
ה. ירמיהו מד' - ויענו את ירמיהו כל האנשים הידעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העמדות קהל גדול וכל העם הישבים בארץ מצרים בפתרוס לאמר. הדבר אשר דברת אלינו בשם ד' איננו שמעים אליך. כי עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו.. ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו. ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו.
ו. אורות הקודש ב' הקודש הכללי כא' - יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת, הקדושה הבונה טובה גלוי, והמחרבת טובה גנוז, מפני שהיא מחרבת כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה, ששבר את הלוחות. מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.
ז. אורות הקודש א' הגיון הקודש כח' - כשסדר עולם זה צריך להתפרק, להתפוצץ ולהשתנות, בשביל הופעת היצירה הטהורה, יש בזה יסורים של חורבן עולמות. אלה היסורים רק לבעלי נשמה מתגלים הם. כצער ילדים על אבדן שעשועים קטנים נחשבים הם כל יסורי העולם הרגילים, לגבי יסורי היצירה של חורבן עולמות. אלמלא יש כאן אור חסד מקיף. שתכף לחורבן עולמים, בא אור של הוית עולמים, וההויה היא בודאי יותר חשובה מן החורבן, ויותר רוממה מן כל היש שנחרב. וההויה מנחמת את האבל של החורבן. וההויה משיבה את כל האבדות של החורבן. וההויה מחיה את כל המת שבחורבן, לולא חסד גדול זה, לולא רחמים רבים הללו, לא היה אפשר לעמוד בפני יסורי החורבן של העולמים שבצער היצירה. היוצרים השטחיים חפצים ביצירה מתוך שובע, מתוך קלות ראש, מתוך אכילה ושתיה וטיול, חושבים את הצער ואת המרירות, ששם גנוז כתר המלוכה הרוחנית, למין זעה המיוחדת לאמנים נכשלים. אבל זוהי טעות מרה, אף חכמתי עמדה לי, חכמה שלמדתי באף עמדה לי.
ח. אורות התשובה ח' א' - המכאוב, שמרגישים ברעיון התשובה, בראשית זריחתו, הוא בא מפני הניתוקים, שחלקי הנפש הרעים, שאין להם תקנה כל זמן שהם מחוברים בחטיבה אחת באורגניות הנפשית, מקלקלים את כל הנפש ופוגמים אותה, ועל ידי התשובה הם הולכים וניתקים ונעקרים מעצמיות הנפש היסודית בעיקרה. וכל ניתוק מביא כאב, ככאב של עקירת אברים המקולקלים וכריתתם מטעם הרפואה. ואלו הם היסורים היותר פנימיים, שעל ידם ובהם האדם יוצא לחרות מהעבדות החשוכה של חטאיו ונטיותיו השפלות ותוצאותיהם המרות.