מדוע מזהירה התורה דוקא בעלייה למזבח החיצון לעלות בכבש ולא במדרגות בפסיעות של עקב בצד גודל? התפתחות איטית לעומת דילוג
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' שבט תשפ"ו
א. שמות כ' – ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. רש"י - כשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות.. אלא חלק יהא ומשופע. אשר לא תגלה ערותך - שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גלוי ערוה ממש, שהרי כתיב (שמות כח) ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגלוי ערוה הוא, ואתה נוהג בהם מנהג בזיון. והרי דברים קל וחומר ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך, לא תנהג בהם מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמות יוצרך, ומקפיד על בזיונו, על אחת כמה וכמה. יונתן – לא תסקון במסוקיין על מדבחי אלהן בגשריא. רבי אברהם בן הרמב"ם - ולפי זה נצטוו שתהיה הליכת הכהנים בעת עלייתם על כבש המזבח אל המזבח עקב בצד גודל. רמב"ן - וטעם המעלות, יראת המזבח והדורו לכבוד השם. ולמצות השם טעמים רבים בכל אחת, כי יש בכל אחת תועלות רבות לגוף ולנפש. חזקוני – על מזבחי. עליו אי אתה פוסע פסיעה יתירה רק גודל בצד עקב ועקב בצד גודל, אבל אתה פוסע פסיעה יתירה בהיכל ובקדשי הקדשים. מושב זקנים - קצת קשה למה הקפיד על כבוד המזבח יותר מכל כלי בית המקדש וצ"ע. המזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, וזה שמגיס לבו ומתגאה מרבה קטטה בעולם משרבו זחוחי לב רבו מחלוקות בישראל.
ב. ישעיהו ח' - ויאמר ד' אלי קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז.. ותהר ותלד בן ויאמר ד' אלי קרא שמו מהר שלל חש בז. כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי, ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור. ויסף ד' דבר אלי עוד לאמר. יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו. ולכן הנה א-דני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו. וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע. רש"י - ניבא על שבנא וסיעתו שרצו למרוד בחזקיהו שמאסו בו על שראוהו שלא היה בוחר בשולחן מלכים אלא אוכל ליטר' ירק ועוסק בתורה עליו נאמר צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג) וראו את פקח בן רמליה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה והיו מליזין על חזקיהו ואומרין זה הגון להיות מלך אין זה מלך אלא רצין ובן רמליהו היו ראויין למלוך בחייהן וזהו ומשוש את רצין וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא אוכלין אתם מתאוי' אני מביא עליכם אוכלין הרבה הנה ה' מעלה עליכם וגו' את מי הנהר העצומים תחת מי השילוח החלשים והנוחים. מצודת דוד - רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה. מלבי"ם - היה דרכם למשוח המלכים אצל מעייני מים, ומלכי דוד נמשחו אצל מי השלוח, מעין קטן נמשך בנחת והיה לאות כי מלכותם תמשך בנחת ובבטחה, מצייר כי מאסו מלכות השקטה הזאת.
ג. בראשית מט' - פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה. רש"י - אל תותר - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך. יונתן - מדמינא לך לגינא קלילא, דעלון לגווה נחלין מוחין מתגברין, ולא יכילת למסובלא יהון ואסתחיפת. שמות יח' - וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה א-להים למשה ולישראל עמו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים. רש"י - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.
ד. ויקרא רבה יט' ב' - א"ר יוחנן לככר תלוי באוירו של בית, מי שטיפש אומר מי יכול להוריד את זה, מי שפיקח אומר ולא אחר תלאו אלא מביא שני קנים ומספקן זה לזה ומורידו, כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם, מי שפיקח אומר והוא לא מאחר למדה אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה.
ה. אורות הקודש ב' התעלות העולם לו' - בעולם פועלים ההתפתחות האיטית והדילוגים הפתאומיים. ישנם בעלי נשמות כאלה שהצד של הדליגה מתגבר בהם על צד ההתפתחות ההדרגית. וזהו האופי הישראלי, הם מושפעים מרעיון התשובה הרבה, ושואפים לדברים רמי ערך, שאין הסביבה ותנאי החיים מסכימים על זה, ומכל מקום חפצם העז הוא הכח הגלגלי, הנושא עליו את כל הרכוש היותר טוב שבחיים.
ו. שה"ש ב' - הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. במדבר רבה ב' ג' - ר' יששכר אומר ודגלו עלי אהבה אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק אמר הקב"ה חביב הוא עלי ודגלו עלי אהבה ודילוגו עלי אהבה. שה"ש רבה ב' - אמר ר' אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון ואהבת ואייבת אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה. ורבנן אמרי אפילו התינוק מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד אלא אמר הקב"ה ודילוגו עלי אהבה.
ז. אורות התשובה יד' יז' - יש שני אופנים של גדולת מדרגה. האופן האחד מצד המעשים והתלמוד, והאופן השני מצד הכשרון והתולדה בשורש היצירה. מי שיסוד גדולת מדרגתו בא מצד התלמוד והמעשים - כשיורד ממדרגתו וצריך לעלות, צריך הוא לאחוז במדות קטנות ולשוב בהדרגה. אבל מי שיסוד גדולתו הוא מצד כשרונו בעיקר תולדתו מגדולת נשמתו - גם כשיורד ממעלתו, מצד מניעות פנימיות או חיצוניות, צריך הוא לשוב בגדולה וחפזון, בדליגה כעל כנפי נשרים, מבלי להתחשב עם הדרגות.
ח. אגרות הראי"ה א' קסד' - נעלה הוא ישראל ונעלה כחו לא-להים. איננו מחובר את התרבות האיטית בכל עורקי נשמתו. כח קפיצה ודילוג רוחני יש בו. הוא יוכל להנשא בפעם אחת עד לכוכבים אף כי ירד עד עפר, מפני שאוצר גדולתו ספון לעד בקרבו פנימה.