מלחמה היא לא דבר רצוי, אבל כשאין ברירה, היא מנקה ומתקנת את העולם
מאות רבות של שנים לא נלחמנו. ממי ניקח דוגמא והשראה? מגיבורי ישראל שבתנ"ך
עזבנו את הפוליטיקה העולמית כל זמן שכדי לנהל ממלכה היה צורך ברשעה וברבריות, עכשיו חזרנו
הרבה טוב יש בגוים, אך יש גם שעדין לא תוקן, וזה מתפרץ במלחמות
לכל עם, יש אור מיוחד שמתעמק עוד יותר במלחמותיו, ואז מתלטש האור המקביל אצל ישראל
חוזר לנו צבענו העצמי, חוזרת החכמה והגבורה, הכוחות כולם מתפתחים ופורחים
התרבות האירופית ערב מלה"ע ה-1, קרסה בשפיכות הדמים הנוראה, וקרנם של ישראל עלתה
התמוטטות התרבות האירופית, גילתה כמה זקוק העולם לבנין עם ישראל ותרבותו
בנין האומה בארץ הוא גם התגלות רוחה, הרוח המלא באור ד', בארץ
העולם מבקש את אורם של ישראל, בהצלחתנו הרוחנית, יתחדש העולם כולו
כשיאיר בעם ישראל אור השכינה, יגמרו הויכוחים העולמיים וכבודם של ישראל ישוב למקומו
מקריעת מי ים סוף המשיכו להמתקת המים במרה ולשתים עשרה עינות מים באילימה זהו המאבק לשמירת מתיקות מי השפע האלוקי
ההכרזה שהנה משה מבאר את התורה ממשיכה לתאור מלחמות. לומר לך, מן הבאר של תורה יונק הצבא את כוחו לנצח
הפרעות יכולות היו להתרחש בישראל הריבונית רק על רקע חוסר הבירור הפנימי בינינו לבין עצמנו מי אנחנו ואיך קוראים לנו
שנת שמיטה מנערת אותנו מהשגרה המרדימה שנוצלה על ידי אויבינו ומחזקת אותנו להילחם על התחדשות ההויה הישראלית
ראיתם פעם ראם עף? אז מדוע ממשילה התורה את כח ישראל לנצח את האויב לתעופת הראם? ואיך זה קשור לקרניו הנאות והגבוהות
לתופעת הרוח האוניברסלית שתוקפת את הלאומיות הישראלית מבפנים יש שורשים עמוקים בנשמתנו שאנו חייבים להכיר
מלחמתם של ישראל היא מלחמה בעבור העולם כולו לתיקונו וטהרתו המוסרית. אין צודקת ממנה. הטוב מוכרח לנצח
מה לומדים מרוח הלחימה של אברהם אבינו? איך עם של חסד, ינצח אויב כל כך אכזרי? איך מתחזקים אל מול חוסר הוודאות?
מה היחס הנכון בין התפילה התורה והחזרה בתשובה לבין הצורך להחזיק צבא גדול וחזק ומוכן לגמרי למלחמה
המילה "עקב" תשמעון משמשת כמילת קוד הצופנת בחובה את הדרכת התורה לבנית מדינה עוצמתית שמרתיעה את אויביה
אין להפסיק מלחמה בשום אופן עד לנצחון וכך גם במאבק תרבותי פנימי יש להתמיד באהבה עד לתיקון הגדול לטובת הכל
הקב"ה מכנה "אחי" את מי שפועל לקרב את אחיו מבני ישראל לוקח אחריות קם ופועל לישועת ישראל ולנצחון הטוב על הרע